New Stage - Go To Main Page

ליאור הדרי
/
ריח האורנים

ריח האורנים הרטובים העיר אותי, שארית הטפטוף מליל אמש התנקז
מעל החלון שלי ולמרות הרעש המונוטוני רק הריח המתוק של הגשם
שהיה גרם לי לחייך ואז להתעורר. ואז היא התקשרה.
"בערב, אצלך, תנוח טוב לפני", ריר החל לטפטף מפי ."כן", הצלחתי
לגנוח הברה ובראש כבר התחלתי לדמיין :נרות, יין,שמיכה. כנראה
שעברו כמה דקות של מחשבה כי בצד השני של הקו הייתה דממה מלווה
בצפצוף פעם בשנייה, כדאי להחזיר את השפופרת למקום.
איך מגרדים את החיוך המטופש מהפרצוף, "איזה כיף החורף הגיע".
טוב, צריך לתכנן: אם צריך להיות בעבודה בשש, בעשר אני יכול כבר
להתקפל ולהתחיל לארגן עניינים להערב. ואמרו שרק בלילה ירד גשם,
איזה תזמון מושלם. השעה חמש, השמש נבלעת בין עננים רחוקים בתוך
הים, מושלם .
השעה חמש וחצי, מבט לשמיים, ענן שחור בגודל של הודו מעל חיפה,
חתולים נמלטים ומתחבאים בתוך פחי אשפה, אמהות רצות עם הילדים
הביתה, תריסים נסגרים במהירות.   יום הדין הגיע?
טוב לא נורא, הרי כבר עבדתי בגשם , אפילו היה לי חם ונעים אם
אני זוכר טוב,"חפיף", אני אומר לעצמי,"נעביר שלוש שעות ונעוף
הביתה, ואז...". "וגם", אני מוסיף בשביל הפאסון, "לעשות
שליחויות בגשם זה למקצוענים בלבד, רק הטובים באמת ..", קשקשתי
לעצמי והתחלתי להתארגן.
3 זוגות גרביים, כששקיות ניילון חוצצות ביניהם, טרנינג מתחת
למכנסיים, מכנס נגד גשם מעל, גופיה, חולצה, פליז, מעיל נגד
גשם. בנדנה שמעליה כובע גרב. כפפות. קסדה אטומה.  מוכן.
אני מרגיש את זה מגיע אבל מנסה להתעלם, זה לוחץ, מציק. אני
חייב להשתין, אבל איך לעזאזל? אני בקושי יוצא מהדלת, אני רחב
פי 2 מהגודל הנורמלי שלי, הצעד הראשון שלי נוחת לתוך שלולית
בעומק חצי מטר, השכנה השקתה את הגינה לפני שעה. לא לדאוג, סחבק
אטום בנעליים, שום טיפה לא חודרת, אבל מה, מתחיל להיות קצת חם
שם למטה. מגיע לחנות, לא יורדת טיפה, יום המזל שלי, רק מעונן
בינתיים. מוריד את הגופיה ואת הפליז, חולצה ומעיל גשם זה
מספיק. משלוח ראשון, סוף נווה שאנן, יותר קרוב לנהריה מאשר
לחיפה. במאית שנייה שהנעתי את הקטנוע כאילו אותתי לענן העצום
מלמעלה שזה הזמן. טיפות ברוחב 3 ס"מ נוחתות עליי בקצב של
מיליון לשנייה, אני קורס לרגע אבל מתאושש, קטן עליי.
אם מישהו זוכר את הסרט וולקנו, ככה נראה רחוב שמשון, רק
שהנוזל חום בהיר וזורם מהר.
הקטנוע לא מבין מה קורה, אין קשר בין כל הידיות והמתגים לתפקיד
שלהם. אני בולם כבר חצי דקה והקטנוע לא מגיב. פגוש של זקנה
חביבה בוולוו חדשה מתקרב אליי במהירות מלפנים, ואני חושב כמה
החיים לא הוגנים, היא לא תשים לב אלי גם אם אתרסק מתחת
לגלגלים. תפילה קצרה, מרגיש תאוטה קלה, לוקח אויר לריאות -
משהו שכבר דקה וחצי לא עשיתי ומזיז מבט לשנייה למדרכה. כרגע
השפרצתי על תינוקת בעגלה ואימא שניסו להמלט מהגשם כשצלחתי מאגר
מים קטן באמצע הכביש. חייב להגיע בזמן, אין ברירה.
החום בתוך המכנס מגיע ל 60 מעלות, אבל למעלה אני קפוא. עוד
כמה דקות ואני מגיע ואז יהיה נעים יותר, אני מנסה לעודד את
עצמי. "איך הגשם מגיע מהצד?" אני שואל את עצמי ומקבל תוך כדי
הטיית ראש לשמאל זרם מים חומים וקרירים מהמכונית לידי. הנטייה
הזאת של בעלי המכוניות להתעלם מכל דבר חיצוני היא מדהימה
לפעמים. הצביטה הקרירה בתוך הרגל סימנה לי שאני לא אטום כמו
שחשבתי ואם נכנסה טיפה אחת, השאר יכנסו אחריה. תוך 4 שניות
הרגליים שלי רטובות לגמרי. איך הן עברו 3 שכבות של ניילון?
כרגע המצב הוא כזה: הרגליים קפואות, מהקרסול למפשעה חם גהינום,
ולמעלה שוב קפוא.
כמו נצח שעובר אני מגיח מהערפל לתוך הרחוב שממנו ניתן לראות
את הרי הלבנון גם ביום לא כל כך בהיר. מחנה את הקטנוע ומתחיל
לצעוד בשביל המרוצף לבית. קומה רביעית אני רוטן לעצמי ומחליק
את כל חמשת המטר של השביל בירידה לתוך המדרגות שלפני הבניין.
עצרתי אחרי עשר מדרגות לתוך לסת של רוטוילר שגם ניסה לתפוס
מחסה וגם להגריל ארוחת ערב באותה הזדמנות. השם על המשלוח לא
מתאים לתיבות דואר. עולה 4 קומות, והשמות על הדלתות עדיין לא
מתאימות, מצלצל לטלפון שעל החשבונית, המספר הוחלף ככה אומר
הקול, ואני על סף התאבדות.
בחזרה לחנות, תוך כדי התחמקויות מנהגים מתאבדים שיעים
למיניהם, שמנסים להרוג עצמם  על הכביש ולקחת גם אותי איתם.
כולי רטוב שאני נכנס לחנות ושומע ליחשושים מסביבי: "אתה נשאר
עד מאוחר".
מה לא עושים בשביל הבוס? וככה עובר לו הערב, אני סחוט ממים
ומפרפר מרחוב לרחוב, נזהר לא להדרס ולא להתפרק על איזה מעקה או
אי תנועה שצץ כאילו משום מקום מערפל.
השעה 11 בלילה, הגשם נפסק ברגע שסיימתי לעבוד, החיוך חוזר
לפנים, סחבק הולך להביא אותה עכשיו. טס הביתה, מרים את כל
הכביסה שעפה מהחבל לתוך הבוץ בגינה, מלכלך את כל הבית במים
ובוץ.
יש לך הודעה חדשה אחת. אני בשמיים,"היי, אני לא באה בסוף,
יצאתי עם כמה ידידים וחוץ מזה אנחנו צריכים לדבר" . סוף
ההודעה.
גשם מתחיל לרדת שוב, אני מקלף את כל הרטיבות שמקיפה אותי תוך
כדי בדיקת זרם המים במקלחת, 5 דקות אחרי והמים במקלחת עדיין
היו סביב ה 6 מעלות. נתקלח מחר. עוצם את העינים וממלמל: "איזה
כיף? החורף הגיע???"



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 21/10/02 1:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאור הדרי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה