כשזה קרה, הם לא אמרו לי
אני ידעתי לבד
ככה זה, התמימות המודרנית שלנו
עושה את שלה
עכשיו בחדר, החלון פתוח, אבל עדיין מחניק
לילה בלי אוויר
תמימה ומרוקנת
זרוקה בצד החלום שהיה לי פעם
היא אומרת שזה יגמר, יום אחד
אני תמיד אומרת שהכל כבר נגמר
אז, באותו הרגע
אתה לא פה...
ומשהו בתוכי נשבר
כשאני חולמת את החיוך שלך
טועמת את הריח, נושמת את קיומך
משהו בתוכי חסר, מתגעגע
מתרסק...
אין לי עוד
ויכוחים
חלומות
ימים
השניות הקטנות שלי
מתפזרות בשחור הכהה של הלילה
החלון פתוח, אבל עדיין מחניק
הלילה אין לי אוויר
ומשהו בתוכי נעלם...
(5 למאי, 2002) |
