שדות ירוקים, ילדות סגולות, אהבה כחולה
וזאבים מייללים, קולם עמוק, לתוך האפילה
הפנסים, חשך אורם, לא עוד ירגיעו אמא בוכייה
הלבנה מעלה טיפסה, נותנת אות פתיחה להזייה
ועכברי הלילה יזקפו ראשם מתוך המחילה
והוא שלה, והוא שלה, והוא שלה שלה שלה

דמויות מרוטות, בנייני אלפי קומות, חיים במסילה
ונפשות מתות, נקרע הלב, צחוק השטן בהילולה
הרגש מת, הרוע בא, הריעו חרש אל השמש החמה
אישים גדולים, צלילי מתכת, והכסף הוא תחליף לנשמה
האדמה תרעד, איש לא ישים ליבו לכך, עולם נפלא
והוא שלה, והוא שלה, והוא שלה שלה שלה

שדות ירוקים, ילדות סגולות, אהבה כחולה
ותינוקות עוד מצווחים, קורעים הלילה, משלחים בו יללה
נרות הדליקי אמא, אל תתני ליבך לחשיכה
על שאיבדנו, נתייסר לעד, לכן נפשי בוכה
אין עכברים בלילה אמא, הם תמיד חולמים באפילה
חולמים אולי יבוא לו יום, הוא לא יהיה יותר שלה

ולפעמים האקליפטוס, בקלות ינשור, רך כעלה על אדמה
עשרות חיות קטנות רמס, דרכו של העולם, יתיר שממה
השקט ירחף, קולו זה פלא, לא ממש לנו מוכר
ועץ נוסף, ועוד ענף, אולי אשה, אולי ליבו של איש - נשבר
רק עכברים תמיד יהיו, חיות קסומות, הן בכל בית, בצהלה
כי הוא שלה, כי הוא שלה, כי הוא שלה שלה שלה

@->->-
@->->-