אני מוחה בתוקף.
היא היתה כל-כך יפה שזה הייה "רצח" לתת לה לחיות עד שמישהו
ירמה אותה וינצל אותה רק בגלל התמימות הכובשת שלה .
אתם טוענים שהרגתי אותה?
תטענו.
תכתבו בעיתונים.
תצעקו בחוצות העיר.
לא רצחתי אותה, ובטח שלא בדם קר, כמו שבתשקורת מנסים לצייר את
מה שקרה.

היא התיישבה מולי ברכבת לחיפה ונרדמה לאחר כ-2 דקות.
שיער שטני ארוך ומשקפי שמש אובליות שחורות, זבוביות משהו,
שהסתירו עיניים תכולות כמו מפגש של אופק עם ים .
חולצה אדומה צמודה, ומעליה ז'קט סגול שכפתוריו פתוחים, תרמו
לסקסיות שנטפה אפילו מהריר שבזווית פיה.
פיטמה ימנית הזדקרה ובלטה לה מבעד לחולצתה.
חגורת עור חומה הידקה מכנסי ג'ינס כחולים משופשפים מירכיה ועד
למורד רגליה, שם חיכו להם מגפי בוקרים לבנים וקצרים, מפתים
בלובנם.
בחנתי אותה בעיניי שוב ושוב כלא-מאמין .
שפתיה הפתוחות קמעה, והתלתל השטני שנח לו על לחיה העבירו בי
רעד שכמוהו לא חוויתי לפני כן .