צבעים:
לקחתי את כל הצבעים שהיו לי בבית, בזהירות מדודה וקמצנית,
שתמיד היתה חבויה בי. שפכתי אותם על צלחת מפלסטיק. שטפתי ידי
לפני. כמו מין טקס כזה. התפשטתי. נשארתי ערומה ומקודשת לכבודי.
לכבודו. הוא בא. נתתי לו לשכב ערום על המיטה שלי. עטוף בסדינים
נקיים. ריח של נקי. ריח של אשה היה בהם. זה חירמן אותו. עמד
לו. הוא היה כל כך סקסי ככה. כל כך בתולי. רוצה כל כך.
מרחתי את ידי בצבעים שלי. כחול ואדום וצהוב...וציירתי. ציירתי
אותי. את כל השגעונות מרחתי על הקיר. פראות של סוסה גאה.
חופשייה בשדה החושים שלי. ושלו. לכל תנועה היה ריח אחר. לאדום
היה ריח של כעס. לסגול היה ריח של קנאה. לתכלת ריח של חלום.
ללבן היה ריח של סקס. ציירתי אותי. וציירתי גם אותו.
זה יצא פלאי. התעלסנו לרקע היצירה החדשה שלי. היה בזה ריגוש
חדש, שאף פעם לא הרגשתי. היינו בטירוף חושים שנינו. קשרנו את
עינינו. היינו כסומאים לאור יום. צמאים למגע שינחה אותנו
בשבילי הגוף הלא מוכר. מגע השפתיים היה כמו אויר לנשימה.
הרעידות בגופינו גברו מדקה לדקה, זרמים אדירים של תשוקה, כל
ליטוף, כל נגיעה היתה כמו בפעם הראשונה שעשינו אהבה. גמרנו רק
מלנשום זה את זו. אורגזמה נצחית, אלוהית. לא היה לזה קשר
לאהבה. לא ראינו מי אנחנו. לא ידענו זה את זו. היה רק הגוף.
קצות האצבעות שהילכו על חלקי גופנו. נוגעות לא נוגעות. נושמות
מעצמן.
אהבתי אותו כל כך. כאבתי אותו כל הזמן. כאב לי הגוף. האורגזמה
הנצחית הזו הרגה אותי שוב. בפעם המי יודע כמה. כבר הפסקתי
לספור. ..
(ושוב...אף פעם אין לי סופים...אולי בעוד שנה..שנתיים..כשהאמת
תצא לאור) |