לירון קניאל / חדרי |
שקט ואפל
כתליו קרים
תקרתו גבוהה
עוברים הימים
עליו ועל
השולחן המאובק
אשר בפאת החדר
ועל המיטה
שקברני תחתיה
ימים ולילות
תחת סדיניה
הלבנים
חדרי
מפרפר בין
חיים ומוות
דעך אור הנורה
הבודדת
שהאירה חללו
ומסתירים וילונות
מאובקים
את קרני השמש
הצחורות
שגמעתי חיים
מהן עד תום
כאילו היו
מי מעיינות עתיקים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|