איך הייתי רוצה לפעמים לקחת הפסקה מהכל. לשבת, להסתכל מהצד
ולהודיע משם: זה לא הבעיה שלי! זה לא מעניין אותי! תרדו לי
מהגב.
ואיך הייתי רוצה לדעת לעוף. להתנתק, לרחף מעל כולם ולעוף הרחק
הרחק, אל השקיעה. אל הכוכבים, אל הירח. לעוף לארץ לעולם לא
ולעולם לא לחזור.
אני רוצה גם לצרוח. לעמוד באמצע החדר, ופשוט לצרוח ולא להפסיק.
לא לצעוק מילים או האשמות. רק צרחה ארוכה. להוציא ולפרוק הכל.
ואיך הייתי רוצה שיבינו שזה לא באשמתי, ושאי אפשר לזרוק עליי
הכל. שאני לא סולם שמטפסים עליו, או שק חבטות שאפשר להרביץ לא
והוא לעולם לא יחזיר.
אני רוצה דברים שהרבה אנשים רוצים. ויש דברים שכנראה רק אני
רוצה.
אני רוצה את מה שאני לא יכולה לקבל.
אני רוצה לעשות דברים שאני לא יכולה לעשות.