סיגי הייתה נערה מלאת אשליות, ציפיות וחלומות. כל שבוע שעבר
היא הייתה ממציאה איזה מטרה חדשה בין עם זה בחור עליו נדלקה
ורצתה שידע, או בין עם זה איזה תחביב חדש שניסתה. ולכל דבר כזה
קטן היא תמיד פיתחה צפיות ענקיות להתמיד, ולהצליח. אך לצערה
הרב כעבור שבוע זה עבר. אולי זה בגלל שמשהו פיצץ את כל האשליות
או בגלל  שהיא הבינה שאותן הציפיות לא יתגשמו. אבל שום מקרה לא
עצר את סיגי מלהמשיך לחלום. למצוא איזה חתיך ולהידלק עליו.
לעשות כל מה שביכולה כדי להשיג עליו פרטים ובכדי שהוא בכלל
ישים לב לקיומה.  בדיוק לאחר השבוע בו הייתה בנופש באילת יחד
עם חברתה הטובה שרון ומשפחתה, בו כמובן שהייתה לה את זיו כמטרה
חדשה לאותו השבוע  - נגמר חופש סוכות.
מובן שכאשר הם חזרו, מזיו סיגי שכחה והבחינה בקיומו של ילד
מהשכבתה.
שרון שכבר הייתה מתורגלת ישר הלכה להשיג פרטים בשבילה וגילתה
לא מעט, וסיגי המאושרת פעלה כרגיל  - אולי חוץ מזה שבפנים, כן
שם בפנים הרגישה קצת שונה. אודם בהיר תמיד היה על לחיה כאשר
הייתה נדלקת. אבל פרפרים? פעימות לב חזקות? לא היו אף פעם.
סיגי לא תכננה שיקרה משהו שונה  ואחרי שהשבוע נגמר החליטה
לנסות לשכוח את אדיר בן-משה בעל העיניים הכחולות והמדהימות
ביותר שראתה.
היא החליטה לנסות לאסוף שקיות סוכר מבתי קפה וקיוותה שנושא זה
יחליף את מחשבותיה כי לא מצאה עדיין אף אחד שיחליף את אדיר.
היא לא יכלה להוציא אותו מראשה - אבל מצד שני היא גם לא הסכימה
להודות באמת, שהיא לא סתם דלוקה על אדיר אלה מאוהבת. אהבה
הייתה מילה חדשה בשביל סיגי מלאת הציפיות והאשליות, סיגי בעלת
החלומות לא התכוונה בשום אופן לחרוג ממנהגה ולהתאהב. כן,
להתאהב סתם כך יום בהיר אחד.
ביומה השלישי בעת אסיפת שקיות הסוכר הלכה סיגי עם שרון אל
הקניון. בעוד הן הולכות לתומם הלוך וחזור ברחבת הקניון וסיגי
מספרת לשרון את תוכניותיה הגדולות לגבי אוסף שקיות הסוכר סיגי
הבחינה מרחוק באדיר היפה. זה היה כאשר היא בדיוק סיפרה לשרון
על הקופסה שקנתה במיוחד ועל זה שצריכה לקנות עוד חומרים
נוספים לעשייה. אבל שרון ממזמן איבדה עניין, כבר בהתחלה כאשר
סיגי סיפרה לה על שקית הסוכר הראשונה היא נרדמה. היא הפסיקה
להקשיב והתרכזה בכל מיני דברים אחרים.
בדיוק כששרון ראתה את אדיר גם סיגי הבחינה בו. רעד תפס אותה,
שלא נדבר על ליבה וביטנה, לפגוש את אדיר ממש אבל ממש לא תכננה.
שרון ראתה את הרעד בידים ושאלה: " אז תגידי סיגי, נכון ששקיות
הסוכר לא באמת מעניינות אותך יותר?"
סיגי התעלמה, היא החליטה להתעלם לגמרי מהערה ולהמשיך לדבר
כאילו שום דבר לא קרה, רק שהמילים לא יצאו מפיה כלל. היא
הסמיקה לגמרי ואדיר התקרב. היא רצתה להעלם מה היא תעשה? היא
נראת קצת יותר מידידה, היא נראת מאוהבת. זאת הפעם הראשונה שהיא
הודתה. אפילו שרק לעצמה- שהיא מאוהבת באדיר, ושום אוסף חדש לא
יעזור לה לשכוח אותו- אין לה ממש בררה היא די תקועה באהבה.
הוא קרה בשמה פעמיים והיא השתגעה, אז שרון לקחה אותה רחוק
והושיבה אותה לשיחה.
"אז תגידי את האמת מה את מרגישה?" וסיגי רק שתקה.
חצי שנה עברה. כבר כולם ידעו וסיגי קצת השתחררה.  היא פיתחה
ציפיות, ואשליות חדשות שלא נדבר על חלומות. היא תכננה מה תעשה;
אם תומר לו את האמת, או שתישאר אדישה. והם דיברו, ככה סתם
בתור ידידים לפעמים ושזה קרה כל פעם מחדש היא הייתה מאושרת.
שלושה חדשים נותרו עד לסוף השנה, אז סיגי גילתה ידיעה מאוד
מאוד שונה שלא נדבר על מפתיעה.
זה היה כאשר פתחה בשיחה עם שרון חברתה שלא נראתה כל-כך אדישה.
שרון הייתה די לחוצה איך תוכל לספר לסיגי חברתה הטובה שמאוהבת
עד מעל הראש באדיר, ועוד חושבת (לא שזה לא היה נכון עם זה היה
בנסיבות הנכונות) יש לה סיכוי איתו. אך כמעט בדממה שרון אמרה
את האמת ושגמרה סיגי נראתה לה פתאום שונה. כאילו איבדה את שמחת
החיים שלה ופשוט נשארה נערה שלא רוצה שמה שיקרה יקרה והיא לא
רוצה שאדיר בן משה שהיא אוהבת יעזוב ועוד לחו"ל.
בהתחלה סיגי התעלמה, התנהגה כאילו אדיר כלל לא חשוב לה וכך גם
הידיעה החדשה. לאחר מכן היא קצת השתחררה, בפני מספר חברות היא
הודתה שחבל, אפילו עצב נראה על פניה. משום מה אחרי שעברה את
שלב הכחשה היא שוב התחילה לפתח ציפיות ולחלום את חלומותיה
המפורסמים. היא תכננה איך בשלושה חודשים היא ואדיר יהפכו לפחות
לידידים קרובים, או חברים וכך לא שמה לב שכל-כך מהר עברה השנה
עד שנשארו רק עוד שלושה ימים וזהו היא נגמרה.
כך שביום השלישי לפני סיום הלימודים לפתע קלטה - הסיכויים שלה
עם אדיר שוויים לסיכויים של תלמיד להיות עם מורה. הם אפשריים
אבל ביליתי הגיוניים. איך יקרה משהו בשלושה ימים?
אז כאשר הלכה לכיוון היציאה מבית הספר מאחורי אדיר בן-משה
ותכננה מה תגיד ומתי וכיצד, הפתיעה אותה ליאת חברתה שהייתה
ידידה די קרובה של אדיר וכמובן שידעה על אותה אהבה. היא לא באה
סתם לבקר, היה לה משהו חשוב לספר ובאותו הרגע שסיגי גילתה את
הידיעה היא די התרגשה.
"הוא יודע שאת אוהבת אותו," ליאת אמרה בקצרה, ואחרי שסיגי
ביררה מי, מה, איך ולמה הלכה לספר לשרון את הידיעה. עכשיו ירדה
לה אבן אחת מהלב, היא לא תצטרך להגיד לו את האמת הוא כבר
יודע.
וכך היומיים הבאים עברו והיום האחרון ללימודים הגיעה, כאשר
לסיגי הרבה תוכניות אבל בלי שום כוונה לבצע. בבוקר כאשר כולם
(כל השכבה) היו ביחד, רק על אדיר הסתכלה ורק המחשבה שבשנה
הבאה, שתבוא, היא תראה את כל חבריו ביחד אבל הוא לא יהיה איתם.
הוא יהיה הרחק, שם במרחק של איזה ארבע או חמש שעות טיסה -
לאירופה אדיר בן-משה עובר, הילד בו סיגי התאהבה.
אז בסוף היום, כאשר תעודתה בידה, ראתה את אדיר יוצא מבית הספר.
סיגי נעמדה לבדה על המדרגות והביטה עליו ועל חבריו הולכים ביחד
ומתרחקים. לו רק שרון הייתה יוצאת מהר ואז ביחד הן היו הולכות
קרוב קרוב אליו. לו רק היה לה את האומץ להגשת אל אדיר ולהגיד
לו הוא יפה וכמה היא משוגעת עליו. לו רק היא הייתה הולכת
ומבקשת לשמור על קשר, אבל שזה היה קשור בבנים שסיגי אהבה,
ובעיקר בהתאהבות הראשונה- סיגי לא ידעה איך לפעול. וכאשר היא
יצאה מבית הספר, שם לפנים - יותר אדיר לא היה.  ויותר סיגי
לעולם אותו לא ראתה. רק הציפיות ואשליות נשארו, ובהרבה תקווה,
סיגי בקשה משאלה לראות את אדיר בן- משה אהבתה הראשונה לפחות
עוד פעם אחת בחיים. . .