אני לא יודע למה, אבל אני כל הזמן נותן להזדמנויות הכי
טובות לעבור על פניי, פשוט לחלוף, בלי להותיר בי שום
סימן.
זה מזכיר לי ימים אחרים, ימים בו הייתי אוגר טינה כמו
גמל, שמחזיק את כל השומנים שלו בדבשת, לימים קשים. הייתי
שומר בפנים את כל הכעס, כמו מחברת פרטית בתוך הראש, בה
כתבתי את כל הדברים הרעים שעשו לי. ואז פתאום הייתי
מתפרץ, כאילו בלי שום סיבה. על השטות הכי קטנה הייתי
מתפרץ, ומוציא את הכל, את כל הזעם על כל השנים.
אני לא יודע, אולי רק אני ככה. מוזר קצת.

אבל כשאני מדבר עם פרדי הוא מצדיק אותי. הוא אומר לי לך
על זה. אם זה עושה לך טוב לצעוק ולהשתולל, לשבור דברים
ולקלל אנשים, לשרוט ולבעוט ולנשוך. אם זה עושה לך טוב.
כי בעולם שלנו כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו להשיג קצת
שלווה. ואתה יודע מה? אם רק היו נותנים לך קצת יותר
חופש, אם רק היו נותנים לך את הכבוד שמגיע לך, או יחס חם
מינימלי, לא היית מגיע למצב כזה בו אתה נשרף מבפנים,
וחייב לפגוע בסביבה. אל תשמור את זה בפנים, בבקשה..
אבל מה אם פרדי טועה? שום דבר לא מצדיק התפרעות. אני
שונא הפגנות של אלימות ו-וולגריות. אני אוהב שהדברים
נקיים וחלקים. בלי בועות אוויר, בלי שריטות. אני אוהב את
הסימטריה שבעולם. סימטריה זה אחד הדברים הכי יפים שיש.
כל כך נקי ומסודר. כל קו במקום, אין חריגות, אחרת כל
המושג כולו מאבד משמעות.
גם באנרכיה יש סימטריה, וגם בבלאגן הכי גדול אני רואה את
הסדר. מופשט, מהבהב לסירוגין, מוצנע עד כדי כך שאם לא
תביט טוב תפספס אותו. אבל הוא שם.
ובתום כל ההתקפות והשיגעון אני רואה את הקו החלק והנקי
של ההגיון והסימטריה, וזה מה שנותן לי כוח.
אולי זה יהיה יותר פשוט להבנה אם אני אסביר את זה ככה:
יש איזה דפוס שנותן צורה הגיונית גם לתוהו ובוהו הגדול
ביותר. לכל דבר יש הסבר, וכל דבר מסודר במקומו, כמו
בשנות ה60 וה70 הפסיכודליות. בתוך כל הבהוב הצבעים
המזעזע יש עדיין את הצבעים הבסיסיים, וכשמצליחים לראות
אותם מעבר לצבעים הזרחניים, רואים את היופי המושלם.
היופי של המעבר.
אותו הדבר האנרכיה. האנרכיה של העולם, של היקום כולו,
האנרכיה שבמוחותיהם של האנשים, שבהתנהגותם, שבדברים שהם
אומרים. האנרכיה הזאת היא כל כך מדוייקת, שלפעמים אני
מתפלא איך זה שאני היחיד שיכול לראות את הסימטריה שבה
בכזה בירור.
והיכולת הזאת, הכישרון הזה לראות מעבר, אל תוך
הסימטריה שבאנרכיה, היא הדבר הכי יפה בחיי. היא זאת
שנותנת להם משמעות, והופכת את חיי ליותר פשוטים, נקיים
ומובנים. את האנרכיה של חיי אני מקבל באהבה, ומשלים איתה
לא מתוך הכרח, אלא משום שאני רואה את היופי והסימטריה
שבה, ואוהב אותה בדיוק כפי שהיא.