את,
שלימדת אותי לאהוב.
את,
שלימדת אותי לגעת.
ואת,
את אינך כאן יותר.
ואני,
שותקת לי עם עצמי.
חושבת, חולמת.
מקשיבה לדממה מסביבי.
וממשיכה לגלות אט אט את זהותי,
את זהותך שבי.
מתגעגעת אלייך.
לא משלימה עם חסרונך.
רואה אותך לרגע.
ושוב את נעלמת.
חומקת מבין אצבעותיי.
את שלי.
אני שלך.
והקשר הזה,
יותר חזק מהמוות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.