פרדי הדג נולד בתא רבייה, במפעל לייצור דגי זהב. פרדי לא ידע
עדיין את שמו כי אף אחד לא אמר לו זאת. הוא הופרד מאמו מיד
לאחר שילדה אותו, כפי שעושים לכול הדגיגים, והיא לא הספיקה
לומר לו את שמו...  
למעשה היא לא נתנה שם לאף אחד מילדיה ואפילו בלעה שניים מהם.

ככול דג צעיר הכל פרדי לשחק עם שאר הדגיגים החדשים. חלקם היו
אחיו וחלקם לא. הוא לא הבדיל ביניהם עדיין ולא היה לו אכפת.
הימים היו יפים והלילות מוארים, לא היה קר ולא חם, אוכל תמיד
הגיע בזמן ולמרות שהיה חד גוני, פרדי אהב אותו.
לפרדי הייתה חבורה של דגיגים. פזית, הדגיגה היפהפייה. מושון,
שלא הצליח לגדול בקצב של כל השאר. יהושוע, שדיבר כל כך הרבה עד
שכמעט טבע וזהבה הדגיגה הכי ג'ינג'ית מכולן. פרדי זכה לשמו
משום שהיה עקשן כמו פרד. יותר מכול הדגיגים פרדי אהב את זהבה.
הם הרבו לשחק בתופסת בין הסלעים בתחתית האקווריום ושקעו בשיחות
דגיגים רציניות אל תוך הלילה.
הדגיגים התחבטו בשאלת הקיום שלהם. הם לא ידעו מהיכן הגיעו, ומה
משמעות קיומם?...   יום אחד (או לילה?) הגיע 'דג מנקה' משום
מקום אל האקווריום. קראו לו שלום השואב. לשלום היו תשובות לכמה
מהשאלות של הדגיגים. שלום טען כי היקום מורכב ממערכת של
אקווריומים, המוני אקווריומים, אשר נמצאים בתוך חדר ענקי. חלק
מהדגיגים האמין לשלום ונשאר להקשיב לסיפוריו, חלק אחר שנהיה
מדוכא מהממצא פסל אותו בבוז ושחה לדרכו. פרדי וזהבה נשארו
להקשיב. שלום טען שרשת ענקית מעבירה דגיגים מאקווריום אחד
למשנהו, ללא התרעה מוקדמת. בכל אקווריום ישנם דגים מסוג מסוים
אחד בלבד. בין האקווריומים קיים מין חומר שקוף הגורם למחנק,
לכן אי אפשר לשחות אל האקווריומים האחרים. מי שרצה להאמין
לשלום האמין, לא היו לו הוכחות ולא נמצאו סטירות בדבריו. הוא
טען שאין לו סיבה לשקר אבל הדגיגים המסכנים לא יכלו להאמין
לתיאור כה עגמומי של היקום. הדגיגים תמיד קיוו שיוכלו לעזוב
יום אחד לאקווריום ענק מלא בדגים, שם יוכלו לחיות באושר.
לאחר ששככה ההתלהבות ניגש פרדי לשלום וניסה לדובב אותו לעוד
פרטים לגבי היקום. "בכמה אקווריומים הייתה?", "יש עוד דגי זהב
ביקום?", "איך אפשר לעבור מאקווריום אחד לשני?". שלום היה כבר
מוכרח להתחיל לעבוד, ולא התחשק לו לנאום לקהל שומעים מצומצם של
דגיג אחד, לכן ענה בצמצום. "בכול אקווריום תמיד אותו הסיפור.
אף אחד לא מקשיב. אבל שלום כבר ניקה המון אקווריומים. בכול פעם
הרשת דואגת להעבירו ממקום למקום. גם אתם תראו אותה". שלום ראה
שהדגיג שמולו משתוקק לעוד מידע ואפילו הוסיף בלחש כי "ישנם
שמועות כי קיים אקווריום ענק, עצום ממדים, הנקרא ים. שם חיים
הדגים בחופשיות". לזאת פרדי כבר לא יכל להאמין, אבל שלום התעקש
שבאקווריום שכן הוא פגש דג, שראה דג, שהגיע מהים.
בערב שאל פרדי את זהבה את דעתה. זהבה הייתה דגיגה פשוטה. היא
לא אהבה לחשוב כל כך הרבה על נושאים מעייפים אלו. אבל היא אהבה
את פרדי ולכן הראתה שמץ של התעניינות. "נושאים אלו נשגבים
מבינתנו", היא טענה, ופרדי נאלץ להסכים הימה. "בוא נלך לשחות
ליד השיחים", הציעה. פרדי ידע שאזור השיחים משמש בעיקר כמקום
להסתודדות בשעות החשכה והסכים מיד.
המחזה היה מזוויעה! תוך כדי מיזמוז נראה שלום השואב עם דג זהב
צעיר תקוע בפיו. פרדי היה המום וזהבה פלטה צרחה. שלום פלט את
הדג החוצה וניסה להסביר שזה תפקידו ואלו הם חייו, אבל לא היה
למי להסביר שכן אף אחד כבר לא היה שם...
יום אחד עם בוקר הופיע הרשת הענקית במים  ושלתה את הדגים
הצעירים אחד אחר השני. מושון נלכד ראשון משום שהיה איטי ואחריו
נלכדו כולם. הרשת הייתה מהירה מכולם. לאחר שנלכד פרדי הוא חש
כי הוא נמשך כלפי מעלה. לאחר שיצא מהמים הרגיש קור מקפיא
והרגשת חנק כאילו הוא טובע. כל הדגיגים הועברו אל האקווריום
הגדול. אחד אחר השני הופיעו כל חבריו.
באקווריום היו המוני דגי זהב גדולים, מבוגרים. הם שחו הלוך
ושוב במיכל הזכוכית שלא היה דומה במאום לבית החמים והנעים שהיה
לפרדי מקודם. פרדי כבר לא יכל לדבר עם חבריו, הצפיפות הייתה
גדולה ולא ניתן היה לצוף בשקט ולקשקש. כל הזמן דחיפות בועות
וזרמים. אין רגע אחד של מנוחה.
בפינת האקווריום הייתה מכונת שאיבה גדולה. כל הדגים פחדו ממנה.
מושון סבל יותר מכולם. בשל היותו קטן יותר הוא נידחף שוב ושוב
אל עבר המכונה. הוא ניסה בכול כוחו להתחמק ממנה, בלא הצלחה.
בתוכה ניתן היה לראות שיירים של דגיגים שלא הצליחו להתחמק...
המחשבות לגבי מהות היקום כבר לא הטרידו את מוחו של פרדי
כמקודם. הוא פשוט ניסה לגונן על זהבה. מדי פעם הם היו מאבדים
אחד את השני ונפגשים שוב לאחר מכן...
מדי פעם היה פרדי רואה דמויות מטושטשות, מפלצתיות, מבעד
לזכוכית האקווריום. קולות המומים היו נשמעים מדי פעם.
"אאאבבבא אאאאנני רררוצה דדדדדג זזזזזהההההההבב".
ושוב הרשת. וכול הדגים מתחילים להתרוצץ. פרדי לא הבין מה קורה
וזהבה נצמדה אליו בכוח. שניהם נתפסו ביחד.

מרגע שהגיע פרדי לביתו החדש חדל מלהיות דג הזהב החביב שהיה.
הוא הפך למדוכא וממורמר. זהבה הייתה היחידה אתה דיבר. כל השאר
פשוט לא עניינו אותו.
פרדי הרבה לחשוב. הוא סרב לקבל העובדה שהוא דג קטן בעולם גדול.
שכל תפקידו הוא לשייט באקווריום מזכוכית לשביעות רצון
המתבוננים בו.
פרדי רצה יותר. פרדי רצה לגלות עולמות. פרדי רצה משמעות לחייו.
משמעות שלא הייתה קיימת לרוע מזלו.
למרבה האירוניה, האקווריום שכן במסעדת דגים, בטיילת, שבשכונת
בת גלים, בחיפה. מרחק כה קצר מהים. הים שהיה למעשה חלומו של
פרדי הדג.
יום אחד פרדי לא יכל לסבול יותר את מחשבותיו המעיקות ובקפיצה
אדירה ניתר אל מחוץ לאקווריום. הוא לא ידע לאן יגיע אך מקומו
הנוכחי היה בלתי נסבל יותר.
פרדי נחת על רצפת אבן קשה וקרה. החומר במחניק הכה בו שוב והוא
לא יכל לנשום. פרדי הכל לקפץ על רצפת האבן. מלמעלה, דרך לוחות
הזכוכית בהו במתרחש זהבה ושאר שכני האקווריום. חתול קיפץ
במהירות, חטף את פרדי בפיו והסתלק מהמקום...