אתמול לקחתי את כדור ההרגעה הראשון שלי (בחיים). אחר כך הרגשתי
ישנונית וקצת כאבו לי העיניים, אבל זה לא נחשב כי אני מרגישה
ככה בזמן האחרון, וכבר לא זוכרת איך הרגשתי קודם. וביכלל הכל
מתבלבל וכבר לא נזהה את עצמי, אז בשביל זה הכדור.
אחר כך למדתי קצת, כי הרגשתי שבאמת הגיע הזמן, אבל השתעממתי
מהלימודים ונהייתי עוד יותר עייפה, וביכלל כבר הייתי במיטה אז
העדפתי ללכת לישון. שינה זו פעילות שמאוד עדיפה עליי בזמן
האחרון. גם כשלא לילה. לא ממש משנה מה השעה ואם יש או אין אור
בחוץ.
אז נרדמתי והיה לי סיוט. חלמתי שיש איש עם מסיכה מפחידה, והוא
הפחיד אותי אז ברחתי ממנו. והייתי במעין מלון עם עוד כמה אנשים
אבל לא זוכרת מי, וגם די נשארתי לבד. ואז ירדתי במדרגות והיו
שני אנשים מפחידים אחרים בקומה התחתונה אז עליתי חזרה. ואז
טיפסתי על סולם, וכשהגעתי לקצה הסולם הוא כבר לא נשען על שום
קיר ועמדתי ליפול. ואז הגיע האיש עם המסיכה ואמר לי שעליי
לסמוך על אחרים, שעליי לשתף פעולה כי רק ככה אני יוכל להינצל,
אבל הייתי עסוקה בלשמור על שיווי משקל ולא הקשבתי לו, ובסוף
נפלתי. וכאב לי. ובכיתי. ואז התעוררתי. ופחדתי לחזור לישון.
והחבר שלי כבר היה בבית, והכין לעצמו ארוחת לילה. ןקמתי
להשתין. ואז אכלתי קצת שוקולד. אני אוכלת המון שוקולד בזמן
האחרון. זה עושה לי טוב. ואז לקחתי את חוברת התשחצים שלי, ולא
הצלחתי מלא הגדרות. ושוב נרדמתי. והפעם השינה שלי היתה שלווה.
וגם כשצילצל השעון בבוקר לא הרגשתי דבוקה למיטה, כמו בכל בוקר,
אלא היתה לי קצת אנרגיה. וקמתי, ואפילו חייכתי, אם אני לא
טועה. כי במשך הלילה, למרות שהתעוררתי כמה פעמים, הצלחתי לגרש
את כל המחשבות הרעות שלי, הטורדניות האלה שלא נותנות לי מנוחה.
וכאילו התחלתי את הבוקר בכיף. ואמרתי לעצמי, הכל בזכות
ה"קסנאגיס". חצי כדור של פלא. וחשבתי אם כדאי לי לקחת היום את
החצי השני. וזהו. עכשיו אני יושבת בסלון, מתעצלת לסדר קצת,
לאכול או ללמוד. והתקשרתי לאמא שלי כדי לספר לה, אבל היא לא
הייתה בבית. ואין לי יותר חשק לעשות שום דבר. אולי אלך לישון -
לזה תמיד יש לי חשק.  ועוד חודש וקצת אני טסה לטיול -
טרילילי... איזה כיף לי.. וכשאחזור מהטיול אני אטוס חזרה לארץ.
כי לא טוב לי פה. ורוצה הביתה. ורשמתי לעצמי את כל זה כדי לא
לשכוח. לא לשכוח את ה- ISSUES שלי. לא לשכוח כמה נמוך הגעתי.