עיניים לו, והוא מביט כל ימיו,
בגלי הים החוזרים, עת נוגעת השמש בשקיעה,
ידיים לו, והוא מפזר את חייו,
אבק אדם וימי חול, דוהים ברוחות השיגרה,
רגליים לו, והולך הוא לאן,
עקבות עמוקים וסימן זנב, צועדות.

אדם אחד,
אופק אינסופי,
אך הוא נמתח לכל הכיוונים

פה לו, והוא סגור פתוח,
מה טעמה של המילה המרקיבה בפנים,    
פרצוף לו, והוא משתנה ברוח,                  
כמו ענן, כמו בלונים של ליצן, ואיפור פנים,
חיוך לו, והוא עולה ויורד עם כף היד,
השפתיים יעשו הכל בכדי לא להיות לבד.

אדם אחד,
אופק אינסופי,
אך הוא נמתח לכל הכיוונים

אור לו והוא בוהק במחשבות,
כל כך בוהק שהוא נוגה בעצבות מהעיניים,
חלום לו והוא פועם כמו מציאות,
הוא הדם הוא האוויר הוא כל חייו בינתיים,
חיים לא כי אין לו די
מוות לא כי הוא רוצה יותר מדי.

אדם אחד,
אופק אינסופי,
אך הוא נמתח לכל הכיוונים