[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








את ליאת פגשתי לפני קצת יותר משבוע.
היא חכתה לאבא שלה שישתחרר מאיזה ניתוח לב באיכילוב , ובינתיים
באה לחנות הכובעים שלי , והתחילה להביט בכובע ההודי האחרון
שהבאתי , ההוא שנראה כמו קרנף גדול וחום ,ואז היא קלטה
שהסתכלתי עליה , היא היתה ג'ינג'יות , נמוכה , והיתה לה שרשרת
שנראתה כמו מיתר של גיטרה באס.
שאלתי אותה אם היא רוצה לראות את אוסף פרחי הצבעוני הסודי שלי
, וכשהיא הסכימה הזזתי את התמונה של מרלון ברנדו שהיתה מונחת
מאחורי הקופה , ונפתחה בפנינו מחילה ארוכה וחשוכה. כשהובלתי את
ליאת - כך היא אמרה שקוראים לה דרך המערה , סיפרתי לה שזו בעצם
המערה שעליה מבוססת המערה החשמלית של חסמב"ה , ושסבא שלי היה
חבר טוב מאוד של הסופר , מוסנזון. היא שאלה איך קוראים לי , אז
חייכתי את חיוך הערפד שלי ואמרתי "קוראים לי זורקין. יריב
זורקין."
המשכנו ללכת במערה , וראיתי שהלחות הפכה את הגופיה הלבנה של
ליאת לשקופה משהו , וחשפה עגיל משובץ בפנינה בטבור שלה.
הרגשתי את פעימות הלב שלה מהדהדות מקירות המנהרה , כמו מין שיר
שהזכיר לי איזה סרט שראיתי ממש ממש מזמן. הגענו לשדרת העצים
שלי , עצים עליהם צמחו פרות דומים למרילין מונרו , עם פרצוף של
גרעין אבוקדו ותכונות בסיסיות של טלפון סלולרי. ליטפתי ברכות
את גב היד שלה , ושאלתי אם היא רוצה לשתות , היא ענתה שכן ,
וחלצתי את הפקק מהין הסודאני הלבן חצי יבש שהחזקתי במערה
למצבים כאלו בדיוק.
"אז מה בחור כמוך עושה בחנות כובעים , יריב זורקין?" היא שאלה
, והנצנוץ בעיניים שלה הראה לי שהיא בדיוק שיכורה מספיק .
"מחכה לבחורה נחמדה כמוך " חייכתי , שתיתי מהיין ונגסתי מלוא
הפה בפרוסה של מרילין מונרו שהחזקתי במזלג נחושת.
"אולי עכשיו שהגעתי , נמצא לנו משהו מעניין לעשות?" היא הציעה
, ואני לא חיכיתי יותר מדי.
הנחתי בגרמופון תקליט ישן של הסימפוניה הכמה וכמה של בטהובן ,
וקשרתי בעדינות את עיניה של ליאת עם דבק נגרים.
"בואי... " לחשתי באוזנה , והובלתי אותה אל המיטה.
המיטה החליקה ממקומה בקלות , חושפת בריכה ענקית של גלידה וניל.
דחיפה הגונה הספיקה וליאת נפלה חסרת אונים אל תוך הבריכה ,
וראיתי אותה נאבקת בנוזל הלבן הסמיך , מנסה להחלץ , מנסה לגנוב
נשימה בין שקיעה לשקיעה בנוזל המתקתק.
"עכשיו , בשביל מה -באמת- באת לפה?" התעקשתי..
"טוב , אני מודה..... אבא שלי הולך למות "
"אז....?"
עומר....עומר..הוא....הוא רוצה להתחתן איתי....בגלל הכסף...."
"מה..? מי זה עומר...? איזה כסף...?"
"אבא שלי הוא...הוא אדם עשיר. מאוד עשיר. מאז שזכה שש עשרה
פעמים רצופות בחיש גד , הוא הצליח לצבור לו הון קטן וברבות
השנים הפך למליונר. עומר הוא החבר שלי, " הסבירה בנשימה חנוקה
"הוא באסיסט תותח , אבל הוא לא באמת נהנה לנגן. הוא רוצה שאני
אתחתן איתו , בגלל שהוא יודע שאבא שלי הולך למות , והוא רוצה
לנצל את העובדה שאני הבת היחידה , חוץ מאחי , שמואל , שבטוח
שהוא פינצ'ר ומשתין על עצים במדשאות שלוותא , ואני ארש את כל
הכסף של אבא , הוא רוצה להתחתן איתי ולנצל את הכסף בכדי להגשים
את מזימתו...!!"
שלחתי יד שרירית , וחילצתי אותה מהגלידה.
שרקתי שריקה גבוהה בעזרת מפוחית נייר מיוחדת , ועז המחמד שלי ,
שולה , נכנסה והחלה מלקקת בתאווה את הגלידה שדבקה בשערה
ובבגדיה של ליאת.
"אוקי , את לא תמותי. לא היום. אבל מה המזימה של העומר הזה?"
הוא מאמן שבלולי מירוץ" אמרה ליאת , מצחקקת כששולה ליקקה את
האוזן שלה .
"שבלולי מה..?" שאלתי בתמיהה...
"שבלולי מרוץ , אלו שבלולים שמאכילים אותם באקסטזי והם
-אאוץ'!!! " ליאת צווחה כששולה נשכה בשובבות את אוזנה וברחה אל
מחשכי המערה כשתנוך וזה הלבנבן והמדמם בפיה-
"תמשיכי בבקשה...." סיננתי בקור רוח - "אבל הכבשה שלך ,
היא..." -"תמשיכי אישה!" צעקתי.
היא המשיכה -" מאכילים אותם אקסטזי צמחי מיוחד , והם מתחרים
ביניהם בתוך מבוך חשמלי מיוחד , זה משחק פופולארי בעולם התחתון
, והוא מגלגל אלפי שקלים בהימורים לא חוקיים"
"הבנתי" אמרתי - "אבל איפה המזימה פה? הוא נשמע כמו סתם עבריין
צעצוע..."
"אז זהו" המשיכה ליאת בחוסר רצון " שעומר מאמן את השבלולים שלו
לשאת גרגרי אורז מורעלים על גבם. הוא מתכנן לשחרר אותם בסין
,להרעיל את מלאי האורז ,ואז להשתלט ,בעזרת צבא השבלולים שלו ,
על העולם!"
"אנחנו נאלץ לטפל בזה " אמרתי לליאת, ולקחתי את תיק הרכיבה שלי
, הכנסתי לתוכו את המא"ג שלי , ואת השרשירים דחפתי אל כיסו של
מעיל הגשם.
"אבל זה אמצע יולי.. למה אתה מסתובב עם מעיל גשם בחום ה..."
-"תשתקי אישה" ציוויתי.
לקחתי אותה , ויצאנו את המערה.
ביקשתי משולה שתשמור על הקופה בחנות הכובעים עד שאחזור , לקחתי
את ידה של ליאת בידי , ויצאנו לכיוון הבית שלה.
כשהגענו לשכונת הוילות , היום כבר נטה לערוב. אני נכנסתי ראשון
לסרוק את הבית , וחוץ מהפתעה קטנה בג'קוזי היה הכל בסדר - אז
קראתי לליאת. היא נכנסה למטבח ,ושאלה אם אני רוצה לשתות -
ביקשתי שתכין לי דאקירי.
נכנסתי לחדר השינה כשליאת נכנסה אחרי , ערומה , ובלי דאקירי.
"אם אתה כבר פה " -אמרה בקול מפתה -"בוא ננצל את זה עד הסוף"
היא קפצה עלי , הפילה אותי אל המיטה , והתחילה לעשות איתי סקס
סוער.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בנים שלובשים
חזיה או בנות
שלא?
מה יותר יפה?



סוטה מבולבל


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/3/01 6:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכה בן-מאיר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה