אתמול ראיתי כיכר
ובכיכר גן
ובגן שני אנשים
חוששים
צעירים
אוהבים ולא אוהבים
נכנסים
יוצאים או לא יוצאים
מדברים
ראיתי אותם וידעתי
אני רוצה את זה לעצמי
רוצה גם
רוצה להיות בכיכר
בגן...
מבט נוסף
וזה אני
וזה אתה
וזה אנחנו במאה אחוזים
הכל רק שלנו
והייתי מאושרת
והיית גם
צחקתי.
היום אני יושבת
כמהה לידיים שלך
שיעטפו
שיעזרו
שיחוללו לי נסים בחיים שלי עכשיו
כי אני לא רוצה בזה יותר
מקשיבה בדממה
לנשימות שלך
למלים שלך
לאתה שנמצא בעברו השני של הקו
לידי על הספסל
הולך איתי ברחוב סואן
לאתה שכאן
או שלא כאן ממש אבל עושה הרגשה שכן.
היום אני חושבת
שגם אם אין נסים,
כדאי לי להשאיר את הידיים שלך בשלי.
ולתת לחום שלך לחולל לי נסים כי קל לי להאמין שיש . . .
אולי בכל זאת אני אופטימית יותר