בארץ אחת,
רחוק במדבר,
התחיל לרדת גשם.
הרבה זמן היה קיץ בחורף,
ופתאום נפתחו ארובות;
כולם נתקעו בפקקים.
אבל בכל זאת,
גשם זה ברכה.
שונרא חזר ספוג מהמילואים,
והרגיש את הסוף מתקרב,
אז הוא סגר את הפרויקט,
והתפטר מהעבודה.
אהובתו קיבלה זאת בהבנה,
אבל עדיין הייתה נשואה
למישהו אחר.
בינתיים הגשם המשיך ליפול.
שכונות וכבישים הוצפו,
העם התחיל לדאוג.
סגן שר הפנים הכריז על משבר;
אבל גם אמר שזה טוב לחקלאות,
וגם מפריע לפיגועים.
יש לכאן ולכאן.
אבל אני אוהב אותך שונרא אמר
יופי, אבל זה לא בהכרח סוף העולם.
אתה תתגבר;
כולנו נתגבר, היא אמרה.
בואי איתי, שכחי מההיגיון.
בואי, נצוף.
כבישי הענק נהיו נהרות,
מדבר צייה נהיה ים רוגש.
שונרא עמד בראש בנין גבוה עם אהובתו.
אני כאן, היא אמרה, אני שלך.
גשם כבד ניתח על שערם המתערבל,
הגלים הכו ולחכו את אוזנם, ואז,
הגשם חדל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.