כששישה מליון נרות יעמדו בצפירה,
נר אחד יעמוד שם בגללי,בשבילי.
כשתסתכל על הנר שלי
אולי הוא יראה לך ככל הנרות-
דוממים, מסודרים בחמישיות, בוהקים בלובן מקפיא.
אך במבט מקרוב ניתן לראות
את השעווה החמה, הסמיכה נוזלת לאורך הנר
ניגרת,נדבקת לרצפה.
אלו דמעותיי, שלא הספיקו להתייבש,
שלא הספיקו לנטוף מגווייתי מעלת האדים.
זהו דמי שניתז לכל עבר כמיים,
מיימי הריין השוצפים קוצפים בזעם הנגזלים.
אל נא תצטער
כשהפתיל ייגמר,
כך היו חיי-
שבריריים כשלהבת נר,
אקראיים וחסרי משמעות
לרוח המשטמה אשר כיבתם.