אני לא רוצה לכתוב בוקובסקי.
השיכורים היחידים שראיתי
שיכורים עד אובדן חושים ממש,
היו זרוקים בסוף מסדרון חדר המיון
אסופים על ידי אמבולנס
על פי חוק.
לבשנו מסכות מפאת הריח כשטיפלנו בהם
אם בכלל.
העדפנו שיתעוררו ויילכו משם. זה בלאו הכי
מה שהם תכננו לעשות.

לא רוצה להיות בוקובסקי.
היין היחיד שאני שותה הוא בקידוש של ערב
שבת, בפסח אני עוצרת
אחרי הכוס הראשונה.
על השיניים שלי לא יהיו כתמי
ניקוטין, הן מתפוררות
מהריונות.
הקמטים שלי
הכתמים שלי
הסדקים שלי
הריונות.

לא רוצה מין מזדמן.
אפילו אם
זה אנטי ממסדי.
החלוק הלבן שלי הוא
הממסד. הסכין שאני
אוחזת.
לכתוב "מין מזדמן" זה
הכי אנטי ממסד שאני
יכולה.

לא ממיינת מכתבים בדואר
לא מחפשת עבודה
מזדמנת. עושה
משמרות לילה
במשרה ממשלתית.
עם שיכורים בקצה המסדרון
מסכה וכפפות.

אני לא רוצה חלק בזה.
כשאני מדפדפת בספר שירה
אני רוצה להשאיר את הדפים
בלובנם.