משוש חיי,
בערוב ימינו
נתנדנד על צמד כיסאות חורקים
ונעלה נוסטלגיות.
אח"כ נישיר עיננו באהבה.
בכוחות חלושים אולי נתחבק.

בבת עיניי,
בערוב ימינו
נתנדנד על צמד כיסאות חורקים
שהעניקו פעם צל לדמותינו
כעץ אורן עצום מימדים.
מול אח בוער
נציף זכרונות
נדגיש רגעים יפים
ונעלה נוסטלגיות.
לפתע תושיט לי ידך. אקח אותה.
אח"כ נישיר עיננו באהבה
כי אהבנו.
בכוחות אחרונים אולי נתחבק.

חיבת נפשי,
בערוב ימינו
ספוגי ידיעת החיים
ומקומטים עד קצות אצבעות ידינו
נתנדנד על צמד כיסאות חורקים
שהעניקו פעם צל לדמותינו
כעץ אורן עצום מימדים עליו חרטנו דברי אהבה.
מול אח בוער
שניזון וודאי מעץ אוהבים אחר
נציף זכרונות
על נקודות שנפגשו מקווי חיינו.
נדגיש רגעים יפים.
רק רגעים יפים.
אין זמן לאחרים. אין צורך בהם.
נחיה מחדש עבר
מורכב, מעגלי וקבוע במקומו
נלחש מלמולים
שלא את כולם נבין
ונעלה נוסטלגיות.
לפתע תושיט לי ידך. רועדת. אקח אותה. רועדת.
ידינו תרעדנה מול אש מרקדת.
אח"כ נישיר עיננו באהבה.
כי אהבנו.
אהבנו.
ואת עיננו נעצום.
צר לי. לא נתחבק עוד.

מנוע ליבי, היה שלום.