נועץ בה חרב אהבה כוזבת,
הולך לישון וקם לאט.
אין בעולם כמוני, עוד חושבת,
והוא מחזיק את השלט.
מחר הוא יחליט לדקור עוד פעם,
והיא תבהה בו ותשתוק.
היא רק רוצה לחשוב שיש עוד טעם,
והוא פוחד שהיא תחנוק.
וזה אבוד,
כמו סוף - ההתחלה נובלת,
זה רק משחק,
והיא לא מבינה.
מתי אגע בך - שואלת,
מאמינה שהיא שונה.
אוהב אותה אבל רוצה ללכת,
אותן מילים כמו תמיד.
חושב על חושך ועל השלכת,
כאילו זהו העתיד.
וזה אבוד,
כמו סוף - ההתחלה נובלת,
זה רק משחק,
והיא לא מבינה.
מתי אגע בך - שואלת.
מאמינה שהיא שונה.
בתמימותה אותו היא מכשפת,
והוא בורח מייצרו.
כועס עליה, כי היא מתחנפת,
אבל ממשיך לו בשלו.
ויום אחד היא קמה והולכת,
מאוד רוצה להשתנות.
והוא נותר עם השלכת,
והיא,
בלי דמיונות.
כי זה אבוד,
כמו סוף - ההתחלה נובלת,
זה רק משחק,
והיא כבר מבינה.
מתי אגע בך - שואלת,
מאמינה שהיא שונה. |