ציפור המתכת

ציפור המתכת עפה גבוה
הרחק מעל קו השחפים
במקום בו טללי הבוקר של בן גוריון
קופאים בשבריר
אפילו החלומות אינם נושקים
לכאלו גבהים
בדרך לשרוול
טיפות זולגות קווים על חלון
אנחנו מפשירים בארץ זרה
נבלעים לאט באספלט
נטמעים

אי החרוזים

בניו יורק, החורף הרבה יותר קר
אישה בחליפה מחוייטת חוצה את רחוב ארבעים
ושש מערב
מהשדירה השמינית אל התשיעית
ניחוח מגולגל נמסך בארומה יוקרתית
משנה לי אווירה
ביציאה מתחתית לוהטת
המדרכות תמיד נוסעות במהירות מופרזת
מבלבלות לי את שושנת לכל הרוחות
אפשר לשתות פה וודקה בשעות הגדולות כבקטנות
אפשר וגם רצוי לשתות עד לאובדן השכחה
להקיא במונית צהובה ושיקללו אותך בפקית
הטורבן אינו מעמעם קללות גם לא הזכוכית המחוסמת
קומת אדם כמוה הבל, נוכח מגדלי קומה
מהתצפית של ה"אמפייר סטייט" רואים רחוק רחוק
אבל לא מספיק
החיים האחרים מאוד דומים לעזובים
כוח הדחייה חזק חזק
באי החרוזים

צבועים

הגעגועים שבים הביתה לפניך
הקפתי את האי שבע פעמים
להפיל את הגשרים
הייתי נזיר מגעגועים
והם ישבו שקטים
נידחים
בסבלנות המתינו לבואי
בפאתי סימטא חשוכה
זינקו עלי
כעדת צבועים האורבים לגוויה
לעסו בי עד זוב

פקית - pakit קיצור לפקיסטנית