מיי נהגה לשתוק אחרי שגמרה. שתיקות שיכלו להמשך שעות. בו היה
מציק לה -
"נו... תגידי - איך היה?", "אהבת? אהבת את מה שעשיתי לך בסוף?
איך נאנחת. חארם על השכנים מתוקה..."
בו מדבר ומיי מתבוננת עליו. הבעה נינוחה נסוכה על פניו אבל הוא
גם טעון עדיין באדרנלין עודף וסוג של תזזיתיות מלווה את
תנועותיו.
"הרגשת את האצבע שלי בדיוק?", מקשה בו. "לא... כי הזזתי אותה
הפעם אחרת לגמרי...", "נו תגידי - כשאני מכופף ככה את האמה
בתוכך אז יש לזה איזה אפקט חדש נכון?"... "לא הייתי חושב ככה
אם לא הייתי קולט ממך איתותים יפה שלי", "רגע... את לא חושבת
שאם את צועקת באמצע - 'אההה... החדק הזה של הפיל זה גדול' אז
אני יכול להבין שהרגשת משהו שונה???"
ובו מתחיל לצחוק... "הרסת אותי בובה", הוא אומר כשצמרמורת
עשירית מטלטלת את גופו המוצק. "אני מת פה לגמרי"... "את גדולה
אני מת מצחוק נסיכה", "רק להסתכל על התגובות שלך עכשיו... את
ליצנית. חולה עליך!"
בו תמיד צוחק אחרי שהוא גומר. מיי משוכנעת שהוא עדיין נבוך
ממנה. במיוחד אם היתה באקט איזו סטיונת קטנטונת. איזה ויברטור
שהוכנס לפעולה. איזה קרם חדש עם אפקט מנטול. תנוחה חדשה שנבחנה
באור גדול. אז בו צוחק... את מיי זה מפליא בכל פעם מחדש.
היא שוכבת בדממה באפלולית החדר שלהם. בו מתרומם, שעון על זרוע
אחת, מתבונן ממש מקרוב בפניה. "את מטפטפת, קסם", הוא אומר
כשהוא מחזיר את ידו מטיול על הסדין המתוח תחתם. "אני לא ישן על
הכתם", בו מגחך לעצמו. "ממזרה קטנה. תכננת לדחוף אותי לצד
הרטוב הא?", "מכירים אותך... תחמנית!"
מיי מכווצת חזק את עצמה, שומרת טוב טוב על הנוזלים שעוד נותרו
בגופה ומתהפכת לצד. עכשיו היא שולחת ידה אל שערותיו של בו
שנפרעו מעט. האצבעות שלה עוברות בתוכן ומפרידות אותן זו מזו,
משטחות כל שערה ומחזירות אותה למקומה.
בו קם. גופו כבר מתחיל להראות את סימני הליאות המשתלטת עליו.
"את באה להתקלח?", "רוצה שאני אנקה אותך?", "גם את צמאה?"
מיי מנידה בראשה להן וללאוו בהתאם לשאלות. בו נעלם במסדרון.
שאון המים עולה מן המקלחת. מיי עוצמת את עיניה שאור חדר
האמבטיה מסמא.
נשימותיה נעשות כבדות. חזה העגול והמבהיק נע לקצב נשימתה
המתארכת. אינסטינקטיבית היא מושכת את הסדין כדי שיכסה את
כתפיה. היא בוטשת ברגליה כדי שהבד יעטפן עד קצות האצבעות. הזיה
מתוקה מתגנבת למוחה המסתרעף. מיי נחטפת לארץ השינה.
הוא מתייבש, הוא כבר בתחתוניו. הוא חוזר לחדר עם קופסת המטליות
הלחות בידו. הוא מניח את הקופסא באכזבה. מחליש את הרדיו שליד
המיטה. משתרע על המזרון. מתקרב אל עורפה הכי שאפשר. "אוהב אותך
מיי..." הוא לוחש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.