[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דוד דרור
/
מבטים - מפוקחים

ילד בן 6 מביט בתימהון, חוקר ולא מסתיר.

בן 12 בגבול התמימות, מבין שיש דברים שצריך להסתיר.

בן 16 מסוכסך עם כולם ועם עצמו, שטוף הורמונים בלתי מאוזנים,
מביט בתאוות החולפות לו מול העיניים.

בצבא.... משועשע מכל הרעיון, משחרר אין ספור מבטים רבי עצמה
שמזינים את לילותיו.

בחיפוש האני, האישי המשוחרר מכל כבלים ועקבות, במזרח אסיה או
בדרום אמריקה, בטרקים בהרים או במסיבות סמים פרועות. מנסה בין
לבין לכוון את כפתור החיים.

נישואין, בהשלמת גורל לחיים נוחים ומסופקים בחברת אישה אוהבת
לא מוכן לגעת בפחדים.



בימי שני ושישי אני לוקח את עומר לכדורגל.
דגנית לוקחת את דנה לשיעורי בלט.
"למה שלא נתחלף פעם?" התרעמה דגנית באחד מרגעי השובבות שלה.
"אתה תראה את האמהות החתיכות של החברות של דנה ולי יצא קצת
לשזוף את עיניי בחתיכים שבאים עם הבנים שלהם לכדורגל."
"עזבי, לא צריך להתגרות בחיי הנישואין המאושרים שלנו." החזרתי
לה ושבתי להרהר באבא שהגיע אתמול עם הבן שלו לאימון בפעם
הראשונה.
לאחר שהילד עזב את כף היד הבטוחה שלו וניגש מבויש לכר הדשא,
בצעדים איטיים הוא התיישב לא הרחק ממני, כפות ידיו מונחות היו
על ערפו, מבטיו נעוצות בקרקע, רגליו משחקות בתלולית העפר.
יכולתי לזהות את העצבות, הפחדים וחוסר ההשלמה הברור כל - כך.
עומר ניער אותי ממבטי ומחשבותיי.
"אבא, בוא כבר האימון הסתיים, לא שמת לב שאני כבר מחכה לך ליד
המכונית?" מאוכזב הוא הבין שגם לא ראיתי את הגולים שהבקיע
במשחק הפנימי שסגר את האימון.
פעם ראשונה שאני מתחבר לתחושות שראיתי בו.
כאילו אני נמצא מול מראה.
מחבר אותם לעצמי.
באימון שלאחר מכן העזתי להתקרב אליו, ליצור אמון במבטיי בו. את
היכולת הבסיסית הזאת רכשתי כבר לפני הרבה שנים בעבודתי מול
מטופלים, תמיד ידעתי שהעיניים שלי מדברות במקומי.
עבר חודש, עומר ושרון בנו הפכו לחברים.
הוא ואני מצאנו שפה משותפת, תומכים אחד בשני בשיחות נפש.
נזהרים מלעבור גבולות דקיקים שנדמה ששורטטו בכל פעם מחדש בין
כוסות הקפה והקרואסונים שבמזנון.
הוא לא הלך בדרכי, וידעתי שטוב לו עם זה. במשך אותה שנה הוא
עזב את הבית, מצא חבר ועוד חבר תוך התעקשות מוכרת על שמירת
הקשר עם ילדיו.
נשארנו ידידים תומכים למרות הכיוון השונה כל כך שכל אחד מאתנו
בחר לו להתמודד עם אותם תשוקות, תאוות ופחדים.

ואז מסתכלים במראה, שנבטת מעבר לשולחן בית הקפה, ונוגעים קלות
במסתורין ובתאוות.
נזהרים ונעטפים בתוך חיים מוכרים, מוגנים בלי סיכונים, בלי
הפרעות.






"סבא, ספר לנו סיפור, אבל סיפור אמיתי, לא מתוך ספרים." חמשת
הנכדים שלי אהבו להישאר ולישון אצלי בחופשות הארוכות, לפעמים
שניים או שלושה מהם ולפעמים כולם ביחד. כבר כשהיו קטנים מאוד
דגנית בתבונתה ידעה לארגן את הימים האלו.
אני לבד עכשיו, דגנית נפטרה לא מזמן. ולאחר תקופה לא ארוכה בה
הייתי במשבר בעקבות כך מצאתי את כוחות הנפש לארגן את חיי.
וילדי עומר ודנה ידעו על האושר בו אני נעטף בימים בהם הבית מלא
המולת ילדים שובבים.
סיפרתי סיפורים על ארצות רחוקות בהם הייתי, על יצורים מפחידים
בהם נתקלתי, מבטיח לקטנים שבינם שאחזו את ידי בחוזקה ובפחד שלא
הכל אמת בסיפורים.
כל נכד או נכדה יצא איתי סמוך ליום הולדתו ה -15 לטיול של
שבועיים בחו"ל, הצלחתי לכל אחד מהם לבחור את המקום שיתאים לו.
אין דבר שלו ציפיתי יותר מזה באותם שנים צפופות. אין דבר לו
ציפיתי יותר מאשר להתהלך עם נכד או נכדה ברחובות עיר זרה,
להשתובב אתם בפארקי  שעשועים או מוזיאונים לאמנות עכשיות.
אני הייתי להם המפלט מההורים, ומכעסי גיל ההתבגרות.
תום הוא הצעיר מהם, בן הזקונים של דנה בתי.
אני, שעקבתי אחר מבטם של ילדי ובהמשך של נכדיי, מזהה מבטי
אהבה, שנאה, קנאה וגעגועים יכולתי לזהות את השוני הברור כל בין
המבטים שלו ליתר אחיו ובני דודו.
בקלות יכולתי לזהות את הפחד והמסתורין המוכר הנשקף בהם,
מסתורין ופחד שהיו חסרים  בעיני האחרים.
כבר בכיתה ו' כשהיה נפרד מחבר לכיתה למרגלות הבית שלי ראיתי
איך עקב אחריו עד שנעלם בפינת הרחוב.
ובשנים שלאחר מכן ראיתי את אישוני עיניו מתרחבים בעונג ונעטפים
בפחד למראה הנער היפה שניקב את כרטיס הכניסה לקולנוע. באותם
פעמים בהם לקחתי אותו לראות סרט בריטי או ספרדי.
ובטיול לפריס, בכניסה למוזיאון הלובר מול קבוצת בנים גרמנים
בני גילו.
כבר שנה אני מנסה להרגיע את הוריו שהכל יהיה בסדר אתו, שהעצבות
שנעטף בה היא דבר שיחלוף. מנסה ולא מצליח.
ישבתי אתו ברובע הלטיני במסעדת פועלים פשוטה אליה הקפדתי להגיע
בכל ביקור שלי בעיר הכל כך קסומה בעיני.
הוא סיים את הספגטי שהזמין ואמר לי בכובד האופייני לו.
"סבא, מה יהיה?"
הישרתי אליו מבט וחייכתי מול פניו העצובות.
חייכתי שוב, גורם לו לחייך בחזרה חיוך מאולץ מלווה בצחוק
מבויש.
"תום, נכון שאתה חושב על בנים?" פיו נפער בתדהמה.
"תום, נכון שמטריד אותך משהו בנושא הזה?". העיניים הפעורות
וכפות הידיים הקפוצות הצטרפו למעגל התדהמה.
"תום, נכון שלמילה הומו יש לה משמעות לגביך?" כל הפחד נעלם
ממנו, נעלם באחת. אחזתי בידיו לעודדו.
"סבא, איך אתה יודע?" ובהקלה, כאילו רק לזה חיכה סיפר וסיפר על
תחושותיו ולבטיו ובעיקר על הפחדים.
כן, הוא הומוסקסואל.
כן, הוא יספר לחברים הכי טובים שלו בקרוב, בטוח שהם יקבלו את
זה.
לא, אין לו בעיה עם זה, הוא מקבל את עצמו ככזה. רק חבל לו על
האכזבה של הוריו.
כן, הוא יודע את זה כבר מילדותו.
"וסבא, בוא נשמור את זה בינתיים כסוד של שנינו" הרגעתי אותו
בלטיפה רכה על תלתלי שערותיו.
בהחלט תום, הרהרתי, גם לי יש כמה סודות לספר לך.
חלפו שנים, בני משפחתי ובייחוד נכדיי הקפידו לבקר אותי גם
כשעברתי לבית האבות הנעים שבחרתי לעבור אליו, יותר מכולם הקפיד
לעשות את זה תום. ממשיך לעדכן אותי ראשון בכל תהפוכות חייו.
"תום, תזיז אותי למרפסת, יש שמש נעימה."
כסא הגלגלים הוזז באיטיות למרפסת, הרמתי ראשי לעבר הרחוב.
"תום, תסתכל"
מבטי שינינו לכדו את הילד בן ה 6 רץ בחדווה להחזיר כדור
שהתגלגל, את הנערים בני ה 12 וה 16 שנשענו על קיר האבן, את
החייל שהביט לעבר תחנת האוטובוס שמולו הגדושה בחיילים עייפים.
את האבא שבנו משחק במגרש המשחקים.
ואת מגעו המלטף של תום, מרגיעות את רעידות ידי.
חייכתי אל כולם בעיניים נוצצות, חייכתי יחד עם תום.
חייכנו שינינו חיוך של סיפוק, לחיוכי נוסף קורטוב של החמצה.

בערוב הימים, בגוף שבע ועייף, בקרבה מוכרת אבל שונה
לחלוטין.
שואל שאלות אחרונות שאין להן תשובה.
החמצה?
השלמה?
פחדים?
ואולי תערובת של כולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אמא, מי הפיל
את מגדל בבל?
-אלוהים

קטע מילדותו של
בין לאדן


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/10/02 14:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דוד דרור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה