[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








חברה שלי מנסה להפסיק לעשן.
היא מנסה כבר חודשיים. ובשבועות הראשונים זה דווקא הלך לה
יופי. זה התחיל מלחצים בחזה, שדי הפחידו אותה. היא נסתה לברר
באינטרנט ממה זה נגרם ולא מצאה. אמרתי לה ללכת לרופא והיא אמרה
"בסדר" אבל לא הלכה. בסוף היא השאילה מהעבודה ספר רפואה
אלטרנטיבי ומצאה בו שקוראים לזה "תעוקת לב". אז היא מיד זרקה
את הסיגריות ומאותו יום היא לא עישנה בכלל. גם כשרבנו. במקום
לעשן היא זרקה דברים על הרצפה ושברה את המגב. היא גם טורקת את
דלת הכניסה ממש חזק, כי זה מרגיע אותה (אבל מעצבן את השכנים).
אחרי המריבה ההיא היא לקחה את האוטו ונסעה. לא ענתה לי
לטלפונים. אחר כך היא סיפרה לי שהיא נכנסה לאוטו ופשוט נסעה
ברחוב ישר עד הסוף עד שהיגיעה לאזור בניה, ושמה היא ישבה
ובכתה. וגם גילתה שנשברו לה המשקפיים, כי בהתחלה היא חשבה שהיא
רואה מטושטש כי היא בוכה. היו שם שני ילדים ערבים עם סוס, והיא
נתנה להם קופסת סיגריות מהפקטים שהיו לה באוטו. הפקטים שהבוסית
שלה קנתה בחו"ל לפני שהיא הפסיקה לעשן. אחר כך היא נסעה לחברה
הכי טובה שלה ועישנה אצלה גראס. וגם נתנה לה את ספר הרפואה
האלטרנטיבי. אבל סיגריות היא לא עישנה. בבוקר שאחרי נסענו
לצומת ירקונים לקנות סל כביסה, יומיים אחרי זה היא התפטרה
ונסעה לאמסטרדם. בלעדי. שיחת טלפון אחת לא קיבלתי ממנה. אפילו
לא גלויה. היא חזרה אחרי שבוע עם מיני דיסק בשבילי וכל מיני
פיצ'פקייס בשבילה. כשהגענו הביתה היא זרקה לפח את קופסת
הסיגריות שהיא עישנה כשהיתה בהולנד ומאז הכול בסדר. חוץ מזה
שבעצם היא שוב מעשנת.
אבל היא עדיין מנסה להפסיק. קניתי לה נרגילה, אבל אנחנו
משתמשים בה רק כשבאים אנשים. היא כל הזמן אומרת לי - תרחיק
ממני את הסיגריות, אני לא רוצה לעשן. אבל אז היא משונררת. או
קונה בקיוסקים סיגריות בודדות. לפעמים היא מעשנת מנטול, כי זה
עושה לה בחילה. אני בעצמי מעשן מלבורו, קופסא ביומיים ולא ממש
מפריע לי אם היא מעשנת או לא. מפריע לי שהיא נלחמת בעצמה.
הסיגריות זה חלק ממנה. מאז שאני זוכר אותה. אבל היא כל הזמן
מנסה להשתנות. להיות טובה יותר. היא חושבת שהיא נחותה מאחרים
כי היא מעשנת. או כי היא כוססת ציפורניים. או כי תסרוקות
אופנתיות אף פעם לא מתאימות לה והיא כבר שנים עם סתם שיער
ארוך. לא יודע איך אפשר להגיד שזה סתם, עם הבקבוקים האלו
שמופיעים אצלה כשהיא לא מסתרקת. ואם היא כן, אז הוא גולש כזה,
כמו בסרטים הישנים. והצבע שלה משתנה. בתוך הבית למשל, הוא דבש.
בשמש הוא ערמוני כזה. וכשהיא משתזפת נהיים לה פסים
ג'ינג'ים-בלונדינים.
וככה אנחנו יושבים בים, קוראים את העיתונים של שבת. היא מוציאה
סיגריית מנטול, זורקת את הקופסא לכיוון שלי (זה הסימן שלי
להרחיק) מעשנת חצי וקוברת בחול. אתמול שוב היתה לה תעוקת לב,
אז היא נרשמה למכון כושר וקנתה נבטים. אני כבר פחות מודאג. גם
זה יימאס לה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש משהו חולה
בעיר הזאת







רון חולדאי


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/10/02 11:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שקט בקופסא

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה