שירה קרנר / געגועים. |
חושפים פרצי צחוקך,מגע ידך,קול מילותיך הרכות.
ואני מנסה לתפוס אותם,להתענג על נוכחותם הרגעית,
אבל הם חומקים כפרפרים,נמוגים אל העבר המתוק.
כאן בחדר שהיה שלנו,
הזכרונות מנופפים לי לשלום מבעד
לתמונות על הקיר ולצלילים ולריחות המתוקים שעדיין
נידפים מן הסדינים.
כאן בחדר,אני לבד.
כניצולה של ספינתינו השוקעת,
אני מגששת אל החוף להציל את חיי
וליבי שוקע איתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|