"בוא, בוא תראה את הטבעות של שבתאי". רזי שיחק עוד טיפה עם
הטלסקופ ושוב קרא לו בהתלהבות. לו, לא היה ממש אכפת מהטבעות
המזורגגות. הוא איפר את הסיגריה מעבר למעקה שתחם את הגג. רזי
הסביר לו פעם שאלו אפילו לא טבעות שלמות, אלא המון סלעים קטנים
שצפים בריק אפופים באבק, בערך כמו אפר הסיגריה שצנח בשובל דק
של עשן על המדרכה המבוקעת שלמטה. הוא קם בחוסר חשק מכיסא העץ
הרעוע שעליו ישב, שוב שואל את עצמו למה כל שבוע הוא עושה את
הדרך מנתניה לרמת-גן, רק בשביל להרוס את הנקודות שברקיע.
שבתאי, כצפוי, היה מאכזב. כתם מטושטש על גבי כתם מטושטש עוד
יותר, הוא מצמץ פעם פעמיים, אבל שבתאי נשאר בשלו. רזי מלמל
משהו נעלב על חוסר ההתלהבות שלו ושב להתעסק עם מחשב היד המחובר
לתחתית התותח השחור והמאיים. הוא היה כזה עוד מהגן, תמיד גילה
שמונצעס חדש, ותמיד נעלב כשהילדים האחרים העדיפו לבנות בלגו או
לשחק תופסת. רזי גילה לו אז, מאחורי הגב של הגננת, שכשיגדל
יהיה אסטרונאוט ויצעד על כל הכוכבים שבשמיים. עכשיו הוא אומר
שזה בכלל לא אפשרי, כי לא רק שהכוכבים רחוקים מאיתנו מליוני
שנות אור, הם גם בעצם שמשות לוהטות, וחלקן אף כבויות זמן רב.
"באמת שהייתי ילד טיפש הא ירון?" הוא אמר לפעמים. אבל הוא לא
צחק עליו אף פעם, גם לא כשקנה את הטלסקופ, כנראה מעין פרס
ניחומים על חלומות ילדות. הוא אומר שדווקא יש נקודת תצפית
מעולה מגג הבניין שלו, כי העירייה לא מתקנת כבר שנתיים את
תאורת הרחוב וכל זה. "באמת שאתה לא יודע להעריך נקודה שכזאת!"
אומר רזי ופורע את שיערו המתולתל למרות שהוא יודע שזה שנוא
עליו. והוא, לא מבין למה רזי לא מתעסק בדברים חשובים באמת
במקום הטבעות המחורבנות של שבתאי, כמו למשל לצפות על הבניין
מעבר לכביש בהמשך הרחוב, על הגבר המקריח שיושב כל ערב בסלון
ורואה כדורגל, ועל אשתו שמעבר לקיר מאוננת בחדר השינה, מלטפת
את גופה המזקין נוגות, ומלטפת את שדיה העייפים. הוא היה בטוח
שאם היה מחבר רובה צלפים לתחתית הטלסקופ, היה יכול לנעוץ כדור
בדיוק בנקודת החן הנפוחה שיושבת למקריח על העורף, בטח שעם עדשה
כזו! אבל במקום זה, רזי העדיף לכוון אותו לנוגה, ולראות אותו
מחליף צבעים...

"תראה לי את הירח" אמר לפתע. רזי ניתק את עיניו מהעינית הדקה,
"מה?"
"כל כך הרבה פעמים הייתי פה, ועדיין לא הראית לי את הירח. תראה
לי את הירח..." שב וביקש. רזי נחר בבוז, "זה הדבר הכי נדוש
בעולם".
"בכל אופן", שב והפציר בו.
רזי מלמל בקול הנעלב הזה כמה מילים על הבורות שלו ואז הקיש כמה
פעמים על מחשב היד. הטלסקופ ניעור לחיים, נע בקול המהום מכאני
כמכונת קרב משומנת, וננעל בדיוק צייתני כשפניו לירח. רזי סימן
בידו, שוב מלמל בשקט והעביר תוך כדי יד בשיערו הקצר בהיסח
הדעת. דרך העינית הקטנה הירח בהק בלבן, מעוטר מכתשים ובורות
רחבי היקף כחטטים שבפניו של המקריח. חיוור וטרשי בצידו האחד,
ונבלע אל החלל השחור בצידו האחר. לרגע, דמיין את האסטרונאוט
הראשון שצעד עליו, ניל מהשמו הזה, רוקד חיוך מגושם של ניצחון,
וטביעות רגליו כחותם בחלומה של האנושות. תחושה מוזרה לה היה
רגיל כבר דיגדגה בחלק האחורי של ראשו. "הוא מחייך אלי" אמר
חולמני טיפה, ושמע את רזי נוחר שוב בבוז. עיניו עזבו את הירח
והביטו ברזי שעמד שלוב ידיים, "הוא שייך לי אתה יודע". רזי
גיחך ואמר שהוא מדבר שטויות, שהירח כבר נמכר במאות דונמים דרך
האינטרנט לכל מיני אפסים שמאמינים בהשקעה לטווח הארוך ושבחיים
הוא לא יהיה שלו. לא היה אכפת לו מה רזי חושב, אבל כשנהג בדרך
חזרה לנתניה שוב קפץ לו העניין לראש. איך אפשר למכור את הירח
כאילו היה זוג גרביים? איפה המוסר? ומה יהיה על כל הזוגות
המאוהבים? אלו שישבו על ספסל בפארק ויביטו למעלה, אבל במקום
ירח מחייך, יראו רק סמל ענק של פיצה האט מנצנץ באורות ניאון
מרצדים... הוא העלה בראשו את התמונה של רזי מקפל את הטלסקופ
ואורז בקפדנות בארגז וחשב מה חברה שלו מוצאת בו בכלל?! והאם
כשתבקש ממנו את הירח, הוא יקנה לה חלקה מדרום ל"ים המת".
הוא הצית עוד סיגריה והתרווח על הכורסא המרופטת שעל גג ביתו
שלו, מוצץ את העשן ומאפר את הסיגריה מעבר למעקה. ראשו הוטל
לאחור והוא צפה אל הרקיע בעייפות. עיניו נעצמו, רק נשימתו
הסדירה מעורבבת בנגינת הצרצרים נשמעה. ידו נטשה את הסיגריה
ונשלחה אל הרקיע. הוא אחז בשמיים, מושך אותם כשמלת ערב מתוחה
הנעשית לקפלים וקמטים בין אצבעותיו. הוא פרם אותם בעדינות,
מפשיט את גבירת הלילה, חושף את גופה לאוויר הקריר, את שדיה
הבשלים והמלאים, את בטנה העגולה, את ידיה המחליקות לאיטן במורד
צווארה, מטופפות ככוכבים נופלים על ירכיה החטובות והרכות,
מלטפות את רטיבותה ושולחות זרמים של צמרמורת עשויים שדות
מגנטיים לאורך כל גופה... מצמוץ אחד ועיניו נפקחו אל השמיים
זרועי הכוכבים. "אתה טועה" אמר לעצמו בחיוך קל, בעודו מדמיין
את רזי הילד צוחק מאושר, רוקד ריקוד ניצחון מגושם בחליפת החלל
שלו, על פניו הלוהטים של כוכב זה או אחר. "אתה טועה" שב ואמר.
"הירח כבר שלי..."