יום אחד ערן שכולם קראו לו ערן השקרן ירד למטה לגינה עם הכלב
זאב שלו, הוא ראה את גברת כהנא השכנה מלמעלה ואמר לה שלום, אבל
היא לא ענתה. "כוס אימא שלה במילא היא זקנה סנילית" חשב ערן.
והמשיך בטיול. מעבר לכביש ליד המכולת הוא ראה את אימא של לירון
והוא נפנף לה לשלום ביד, אבל גם היא לא הגיבה כאילו ראתה דרכו,
"גם כן לירון הזונה הזאת בטח אמרה לה שאני מאנייק". (ערן
ולירון יצאו כמה שבועות ביחד וערן כמובן שיקר לה והיא נפרדה
ממנו). בקצה הרחוב ליד הבית ספר היסודי ראה ערן את רמי ושוקי
משחקים כדורסל אחד על אחד, "היי" צעק להם ערן "אני מזמין". אבל
הם כנראה היו שקועים כל כך במשחק שלא שמו לב אז הוא הלך משם.
כשערן חזר הביתה הוא אמר שלום לאימא שלו אבל גם היא לא ענתה
"שוב היא לחוצה מהעבודה שלה חשב" אבל לאט לאט ככל שעברו הימים
ערן שם לב שאף אחד לא מדבר איתו או מקשיב לו, "מזל שזה היה
בחופש כי בבית ספר זה היה עוד יותר נורא" חשב ערן, אבל הוא היה
ממש מודאג "מה זה החרא הזה?" צעק לא פעם מול הכלב זאב שלו
שנראה היה שהוא היחיד שעוד שם לב שהוא קיים.
ערן ניסה לחשוב ממתי הוא "רואה ואינו נראה" וגילה שזה היה מאז
הפעם האחרונה שהוא אמר את האמת ללירון - " שהוא שיקר לה שבוע
שעבר כשאמר שלא יצא עם איילה". ואז הוא הבין מה קורה פה בעצם,
והוא התחיל לשקר קודם לכלב זאב שלו "אני עוד מעט יורד איתך"
אמר לו. אחר כך הוא שמע את אימא שלו קוראת לו והוא רץ אליה
וסיפר לה שקר אחד גדול על איך לא הוא זה ששפך קולה על השטיח
במטבח. ואז שהוא ראה שהיא מקשיבה לו הוא רץ למטה וראה את מוטי
רועי, וגלעד משחקים כדורסל וישר סיפר להם איך הוא פגש את דורון
ג'מצי ושיחק נגדו אחד על אחד וכמובן ניצח.
ערן היה מאושר שסוף סוף כולם שמו לב אליו שוב ומאז אותו יום לא
הפסיק לשקר לרגע.