סתם ככה ביום יום,
אנו לא קולטים.
את המשמעות האדירה
שיש לחיים.

רק לאחר אירוע טראומטי,
נדלקת נורה אדומה.
ואז מתייחסים לחיים,
כאל מתנה.

כמו שאלוהים נותן,
כך אלוהים גם לוקח.
וכמו שאלוהים כועס,
הוא גם סולח.

לאחר התאונה,
שבנס ניצלתי,
אני מתייחסת לחיים,
באופן פרופורציונלי.

מנסה להיות אופטימית
ולהביט על חצי הכוס המלאה.
לחייך לסובבים בהנאה.
ולתת לכל עזרה.

אסור לבזבז אף לא רגע קט,
כי לא נדע מה צופן לנו המחר.
צריך לחיות את הרגע,
פן יהיה מאוחר.

אלוהים שם למעלה,
רואה ושומר,
משגיח על אלו שלמטה,
בדאגה לנו עוזר.

לכל איש ולכל אישה,
יש איזו משאלה,
ואם אלוהים זאת מאפשר,
החיים מעניקים תשובה.