טירת אזה לה רידו שוכנת על גדות נהר הלואר, מבנה אדיר קומה
בגנון רנסנס עם שבוץ שרידים של ימי הביניים. צריחיה מחודדים
מתנוססים מעל חומות הטירה עשויית האבן. חלונות זכוכית מעטרים
את כל קירות הבית ממזרח למערב, הנהר הכחול וגדתו עטופת העשב
גבה הקומה מעניקים לטירת אזה לה רידו שיוויון של חלום בתוך
מציאות.
"הוא משווה אותה לורד, אלגוריה משעשעת למדי", אמר סרטניאן, עלם
צעיר, גבה קומה, עיניו חומות וגדולות גבותיו מפותלות
וקישוטויות,שפתיו ארוכות ומלאות מעוטרות בזקן שיש ושפם מתפתל.

-"עודך קורא את ספר ההבלים הזה?", אמרתי.
-"רומנטיקה, אדוני", פנה הוא אלי וידיו מחזיקות בספר רווי דפים
צהובים וגדולים, כריכתו עבה ואותיות קידוש לבנה צרובות עליה
לכותרת.
-"שטויות, רומנטיקה היא לטפשים",
"אם כך אנוכי טיפש", ענה הוא בחיוך קל.
-"אתה עוד צעיר", פלטתי הנחה קלה ושמתי פעמי לעבר הגן.
"אפשר להצטרף אליך אדוני, דומני כי פניך מועדות לעבר הגן",
-"איני יכול לאסור עליך, אם זה רצונך, אז בוא", השבתי והוא
הושיט רגלו שהייתה מונחת על כיסא עץ ליד מכתבה ישנה ומוכתמת
בדיו שחור פרי עיתם של שיעורי ביתו של הנער.
סידרתי מעט את שכמייתי וישרתי את כובעי על פדחתי, עיני עייפו
ורצו לישון, עוד מעט ויזכו לכך, רק עוד קצת, עוד שעה קלה
ועייפותי תבוא על קיצה, נותר עוד שיעור אחד עם סרטניאן הצעיר,
ומלכתי הושלמה, אביו יהיה כה גאה לראות את ההתקדמות המשמעותית
שחלה הילד, אין ספק שהתקדם רבות במהלך החודשים האחרונים, מזה
הרגע הראשון שראיתיו ליבי אמר לי שעתיד גדול וזוהר צפוי לו,
לנער, אך הינה שכלי זלזל בכך ועתה הוא הועמד על מקומו ותפיחה
קלה על חוטם הציניות הושגה.
-"אני הולך לפגוש אותה היום, אדוני", פנה אלי הנער לרקע גני
הורדים האדומים והתפוחים כלב אדם, פועמים במלוא קצבם לאורו של
האביב.
-"אני מבין", קולי היה שליו ורגוע, "אהבת נעורים".
-"אכן כן, אדוני", הוא השיב בהתלהבות נרגשת.
"ובכן, כל טוב לשניכם",
-"תודה, אדוני, אני שם תקוותי בזאת".
-"הזהר רק לא להתאכזב", אמרתי והבעתו הנרגשת התעקמה מעט, הפסיק
לרגע הבחור להתרוצץ סביבי כמטבע המוטח ברצפה ואמר, "למה אתה
מתכוון?", התבוננתי בו חיוך נסוב על פני, "לא כלום, דרך צלחה".
אמרתי.
המשכנו מעט בשתיקה של הבנה לאורך דרך החץ החותכת את שיחי
הורדים של גן האציל, נחסמת לבסוף בשער עץ לבן ומפלצתי מחובר
לשרשרעות המונעות על ידי הגה סיבובי המונך על החומה שמעל.
התבוננתי סביבי על הנוף האצילי ובדמיוני מכחולי הבצע החלו
להתרוצץ וליצור תמונה מושלמת של הרואות עיני, הנה משיכת מכחול
לבן דהוי שם, ועוד משיכה קלה של ירוק, וכמה נקודות של שחור
לחלונות, ואדום בוהק בנקודות עגלגלות ומטושטשות של ורדים
אדמדמים, ומשיכה נוספת עגלגלה של אפור ליצירת הצריחים, ואחר
התמונה מושלמת ונתונה לשיפוטו המסור של האציל.
-"סיימת את שיעורי הבית?", קטעתי את הדממה בשאלתי לצעיר
התמהוני שהביט סביבו, מריח את הפרחים ומתענג על קולות הטבע.
-"אם אתה מתכוון לאדריכלות של ה'פורום רומנום', אז זאת מונחת
על השולחן שאותו עזבנו כעת, משמע כן, סיימתי את שיעורי הבית",
הוא נראה מרוצה, וכך גם הייתי אנוכי. "יפה מאוד", שיבחתיו,
"תמשיך ככה".
לאחר סיבוב מושך בגן, וסערת רגשות של העלם בנוגע לכריסטין ביתו
של הרוזן מקורנוויל, נפרדתי מן הנער לשלום, ופרשתי לשינה קלה
וערבה בחדרי הסמוך למגורי הצוות, אך נפרד מהם בנוחיותו, תפארתו
ומעמדו.
"הוא עוד צעיר", חשבתי לעצמי לקראת עצום עיניי, "יתום לשיעור
החשוב בחיים".