החיים שלה היו שחורים
הם היו כל כך קשים וכואבים
בגלל ליבה שנשבר עשרות פעמים
האור בקצה המנהרה מבחינתה נעלם
היא רצתה לקום בבוקר ולא להתעורר יותר שם
היא כבר ראתה את הסוף
היא כבר אבדה כל תקווה
ופתאום הוא בא...
המלאך הטהור
עם הכנפיים שעטפו אותה והעניקו לה חום
את החום שלא ראתה, את החום שלא הרגישה
והוא היה כל כך מדהים...
הוא היה יותר מדי טוב כדי להיות אנושי
והוא הציב בקצה המנהרה נר...
נר שהקרין בלהבתו כל כך הרבה אור
כל כך הרבה שמחה, אושר ואהבה
הנר שיצר מחדש את האור שבקצה המנהרה

הוא הפך להיות חלק ממנה
הוא תפס מקום רחב בליבה
נפשו תמיד הייתה בתוכה
הוא ליווה אותה בכל צעד שעשתה
הוא עמד שם בתוך מחשבותיה
לא הסכים לצאת
תמיד ישב בליבה
תמיד היה איתה
ויום אחד הוא פשוט נעלם
לקח איתו את הנר ואת האור
לקח איתו את האושר והתקווה
השאיר אחריו זכרונות מתוקים
אבל הוא כבר לא היה איתה...
הוא פרש את כנפיו למרומים
עף לחפש חיים חדשים
ואותה נערה... שוב איבדה תקווה
לאותה נערה... נכבה האור שבקצה המנהרה
רוחו כיבתה את הלהבה
והיא נותרה לבדה.
היא מתפללת...
שאולי הוא ימצא את דרכו חזרה
היא סבלה מספיק
היא חיה תחת העננה השחורה
השעון מתקתק...
הזמן רץ...
התקווה נעלמת לאט לאט
וכך גם רצונה לחיות
היא הגיעה אל הסף
מעט זמן יעבור
עד שהיא עצמה תפרוש כנפיים
ותחפש את אותו המלאך
מעט זמן יעבור
עד שהיא תמצא את עצמה בעולם אחר
בתוך מנהרה עם אור בקצה
תחת עננה לבנה...