היא הייתה בת שמונה כשקיבלה ליומולדת מאימא ואבא אקווריום ענק
שהסתיר כמעט חצי מהחלון בחדר שלה. היא ידעה מיד שהיא רוצה שהוא
יכיל רק דגי זהב. "אולי ככה חדר שלי יראה פחות ורוד, וקצת יותר
זהב". מצא חן בעיניה הרעיון שקרני השמש בבוקר יעברו דרך גופם
הזהבי השקוף של הדגים.
ביום שהביאו את האקווריום לחדרה, הוא היה צלול כמו קנקנן
בריטה. התחתית הייתה מורכבת מפסיפס אבנים זוהרות בשלל צבעים
כימיים, את הנוף היוו שני עצי ברוש שלקחה בחשאי מהארגז לגו של
אחיה הקטן, וביניהם עמד איתן ויציב מגדל סיני עתיק עשוי
פלסטיק. ולא נשכח גם משאבה שהייתה צריכה להישאר דולקה ללא
הפסק, והוסיפה לחדרה קולות רקע של קדיחה חלושה. מן טרר...רר
כזה.
והדגים. 12 דגי זהב בוהקים ונוצצים לכולם אותו גוון אצילי
ומושך. והיה אחד נוסף, שהיה קצת שונה. היה לו בבטן, מצד
שמאל, מעין קו מעגלי כחול. כאילו בכדי לסמן מקום מסוים בגוף
שלו. והוא גם נהג להתבודד במגדל הסיני העתיק, ואף אחד מהדגים
לא היה שם מלבדו.
לא עבר שבוע והאקווריום כבר איבד מהייחודיות שלו, מהזוהר,
ולמרות שהמוכר המקריח מחנות החיות הדגיש ש"יש להאכיל את הדגים
פעם ביום, קמצוץ של גרגרים, בלי יוצא מן הכלל". היא החליטה
שמוטב לשפוך להם חצי קופסא כל בוקר שבת, וכך לשכוח מהם כל שאר
ימות השבוע.
הם החזיקו חודשיים ככה. המים נעשו כבר עכורים וצבעם לא היה
שונה מצבע השלוליות ברחוב, והאבנים שזרחו בשלל גוונים, קיבלו
אף הן צבע ירקרק אחיד. עצי הפלסטיק כבר ממזמן נתקעו במשאבה
המטרטרת, והמגדל הסיני העתיק מפלסטיק צף למעלה בנונשלנטיות
למתרחש סביבו. כי סמוך אליו צפו גופותיהם של 12 דגים זהובים
שהספיקו לקבל גם הם מעכירות המים. נותר רק ההוא, ההוא עם הקו
העגול הכחול.
חיש מהר הגיע האח הגדול ובידו מסננת ירוקה. הוא הגיע על מנת
לאסוף את הדגים. בבת אחת הוא תפס את כל 12 הגופות הצפות.
"מה נעשה איתם?" שאלה.
"נזרוק אותם לשירותים כמובן" הוא אמר, מנער את המסננת כדי שלא
תטפטף על הנעלים החדשות שלו.
"וכשההוא ימות, ננתח אותו. אני חייב לדעת מה זה הקו העגול
הכחול הזה. אולי הוא מנסה להורות לנו על משהו". הכריז האח ורץ
לשירותים לשטוף את הדגים בניאגרה.
והם חיכו. וגם הדג חיכה, כי מה נותר לך לעשות אם לא להמתין
ליומך, כשעולמך חרב, ונותרת רק אתה ואפילו המגדל הסיני העתיק
מפלסטיק איננו עוד מחובר לקרקע. ועבר חודש.
ויום אחד, כמו כל הבקרים שהיא בדקה את תכולת האקווריום מצפה
לראות גופת דג, הוא נמצא מונח לו בפינת האקווריום, נם מנוחת
עולמים. 'מוזר' חשבה, 'כל שאר הדגים צפו,והנה הוא דווקא שקע
לקרקעית'.
באותו היום כשחזרה מביה"ס, אחיה כבר חיכה לה בכניסה לבית.
מלפניו עמד לו שולחן הניתוחים: שרפרף מעץ, מכוסה יריעת ניילון
דקה ועליה מונחים אולר שוויצרי אדום, כרך ד' של אנציקלופדיית
"בריטניקה לנוער" תחת הערך 'דגים', וגופת דג הזהב עם הקו העגול
הכחול, שנראה קצת שחור מחוץ למים.
"נתחיל?" אמר, ופתח את סכין האולר. היא עמדה מאחוריו, מציצה
מדי פעם לראות את המתרחש שם על שרפרף הניתוחים. הוא החל חותך
את גופת הדג לאורכה, ולאחר מכן פותח, כמו אגרול. היא קפצה מיד
אחורה, מפחדת ממה שהיא עלולה לראות שם.
"ואוו. תראי מה הולך כאן. אני חושב שכל הזמן הזה העיגול הזה
שעל הבטן סימן לנו מאיפה באמת משתין הדג. בואי, תתקרבי". והיא
התקרבה, צעד בכל רגע שפעם ליבה. בשנייה כשהייתה קרובה מספיק
כדי להציץ ולראות את קרביי הדג, תפס אחיה את הגופה וזרק אותה
ישר לפרצוף ההמום שלה.
ככה ראתה לראשונה מאיפה משתין הדג. באמת.