אני לא יכולה להגיד לך, זה פשוט יהרוס הכל. כל הידידות שלנו,
כל השיחות שלנו אל תוך הלילה, כל הסודות שאנחנו מספרים אחד
לשני.. הכל יהרס בשבריר שניה. שום דבר לא יהיה אותו הדבר.
אני לא יכולה לשמוע אותך יותר! קשה לי לשמוע אותך בוכה עליה,
על כמה שהיא פגעה בך, כמה שאהבת אותה, מה שעשית בשבילה.. כואב
לי כשכואב לך!
קשה לי לחשוב על הרגע הזה שהיא סיפרה לך.. אני מדמיינת לעצמי
את הפנים שלך משנות הבעה, מאהבה לכאב.. ואני כל כך רוצה לחבק
אותך! לכרוך את הזרועות שלי סביבך, לשמור עלייך שאף אחת לא
תפגע בך יותר, שתהיה שלי לעולמים..
אבל זה תסריט דמיוני, כי אני יודעת שאתה לא מעוניין בי ככה, כי
זה נוח לך. נוח לך שאני ההיא שאתה פונה אליה כשקשה לך, כשמשעמם
לך או כשסתם בא לך לדבר. נוח לך שאני תמיד כאן בשבילך.
חשבת פעם שאולי בשבילי זה לא כזה נוח?
זה לא שאני לא רוצה להיות כאן בשבילך כשאתה צריך אותי, זה פשוט
ש.. אני רוצה יותר מזה. רוצה? לא, זו לא המילה הנכונה. אני
צריכה יותר מזה. אני צריכה.. אותך.
אז מה, אני אמלא את הצרכים שלך, להיות כאן תמיד בשבילך למקרה
שתצטרך אותי, אבל אתה לא תמלא את הצרכים שלי? להיות איתך?
כל כך לא הוגן.. אני כל כך רוצה שתהיה שלי.. אני מכירה אותך
יותר טוב משאתה מכיר את עצמך.. רואה בך את האדם המושלם
בשבילי.. שאף פעם לא יהיה שלי..
קשה לי.. לאהוב אותך.