כשהגעת אל האור, אז נוכחת שאת שיכורה.
לא מטאפורית,
אור אמיתי, שדלק במטבח, שיצאת מן החדר החשוך עטוף השירים בפול-
ווליום שכל בני המשפחה (תחפפו מפה) צעקו לך לסגור, הגעת אל
הססלון מטבח להכין לך טוסט או משהו, את כבר לא זוכרת, וראית
הכל מטושטש.
אז ידעת, שזה השפיע, וודקה אפרסק ששתית בחדר, הוודקה שנשארה
מהיומולדת שאנשים לא רצו לשתות, חשבת שיש לך חברים, אולי יש לך
חברים, אבל גם אם כן, שפויים מדיי לטעמך.
. מי ששותה לבד, שותה יותר.
את מתקנת לעצמך שגיאות כתיב גם כשאת שיכורה
את לא מוותרת לעצמך
את לא שיכורה
אה, סזלחיה, גברתי

את כן

אז מה העיניין? מה ייתן לך לשבת בחדר לבד לשתות ולעשן? קוצר
נשימה. שריטות על פרק כף היד. אלף גברברים (או לפחות שלושה)
שאת יכולה להתקשר והם יבואו לחבק. אבל את מתעכשת , רק רגע-
מתעקשת, להיות לבד. אבל אז, טוב, משעמם לך לבד. אז את שותה.
אות שרוטה -את שרוטה- ואת רוצה
מה את רוצה
את רוצה הכל, להפרד מכולם, כל המיניות הזאת גורמת לי בחילה, כל
החיבוקים האלה, כל הכפייתיות האובססיה
הרצון תשוקת הביחד
לכו ממני כל המי ומי וכמה
כמה פשוט לנשק לגעת להתפשט לשכב לי
שון, לשכב לישון
לשכב אין לי צורך
בתולין אין לו ערךאני אין לי ערך
לכם זה, לכם זה לא משנה
אגיד מה שאגיד וזה יעשהו- אמת.
"יאמינו לך. מאמינים להכל."

"אנ'לא יודע אם זו הדרך אל האושר
שלא תהיה מופתע, הנה תשמע..." (ברי סחרוף)
אין דרך אל ה,מה-שמו, האושר. אין כאב מוחלט ייאוש טוטאלי
איבדתי אותו
הייתי נוסעת עכשיו לסמר לחפש את הנער שאיבדתי
מה זה אומר אם הוא לא מתקשר? הוא לא רוצה לדבר. אני מבינה.
תמיד הבנתי. תמיד ידעתי שהאדם היחיד שאהיה מסוגלת לאהוב
מ ס ו ג ל ת  ל א ה ו ב
לשכב איתו, לדבר איתו, לנשום איתו, לחיות איתו
למות איתו
אני רוצה למות, והוא היחיד שעולה בראשי להתקשר אליו
(בניגוד לכל הבחורים נשיקות-נשיקות בחילה)
והוא לא עונה.
כבר אולי חודשיים או אולי
אולי אני לא רוצה לחשוב, אני רוצה לדעת, מקווה שלא עשה שום דבר
קיצוני בלי לחכות לי בלי לקרוא לי
בלי להתמכר לנערה היחידה שמוכנה הייתה
להתמכר גם בשבילו הוא שמר עליי אתם מבינים? חשב שאני אשמור
עליו
חשב שאני שפוייה
היחיד שלא העריץ אותי
וכשרוצים אותי זה עושה משהו מ י ו ח ד זה שובה אותי, לעזאזל
"אי יותר פחד. אין יותר כלום. אני איש צב... עץ עקום..."
אני שונאת אותך.
שונאת אותך, איש צב יקר שלי. מעולם לא היינו ביחד באמת.
לא, אני לא שונאת אותך אני שו
נאת את עצמי שהנחתי לך
לאהוב אותי.
אין בי יותר פחד... מעולם לא היה.
אני שומעת שירים על המחשב כי מהחדר גירשו אותי ביקשו
להיות בשקט
מה זה שקט? אין שקט, אתם לא מבינים??? מעולם לא היה
תקומו מחר לעבודה שלכם לחיים השפויים בנאלים אומללים שלכם
היזיזה שלי תקום לצבא
הייתי הולכת אליה אבל
היא כל כך מתגעגעת היא מספרת לי
"לכל הבנות בטירוננות יש חבר אני מרגישה ש...
(מה זה הקטע הזה "להרגיש" פתאום)
...אני תצריכה בנים"

אני לא צריכה כלום

מעניין מה יהיה השיר הבא

נמרוד והבודדים? נו באמת. נעביר ליהודים
"תמשיך להתפלל... הווו אני מחכה כאן
איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא"
אין כזו. אתם מבינים, אין תשובה. אתם לא שואלים את השאלות
הנכונות.
לא "מהי אהבה" אלא
"למה לעזאזל"
לא "איך נוגעים" אלא כמה
לא "במי" אלא מתי. עכשיו.
עכשיו זה הרגע
זה הכל, זו המהות, זה היקום
ואני שי-כו- רע
וטוב לי, או נדמה לי, נדמה לי שיהיה טוב, או שהיה פעם.
עכשיו כבר אין בי כלום
מה ששאפתי להגיע שאפתי לריאות
ואפילו זה כבר לא משפיע (שקרנית, לא השפיע מעולם)
מסוממת טיבעי
לבד טיבעי מיץ מנגו
עיניים אדומות-שחורות-אדומות-שחורות צבעי אזהרה
קודם אני אמות ואחר כך
אתם תבכו ובלב
תדעו שזה היה כל כך ברור.
היא כל כך אהבה את עצמה עד שלא היה שום דבר מעבר
אין שום דבר מעבר
איזו סיבה טיפשית למות
אפילו עוד לא חורף

כשיהיה לי קר יהיה לי מה ללבוש
ואת מי לחבק. את הבכי הטוטאלי
להתפשר על אנשים שפויים
או נערים שיכורים או נערות משוגעות
או לבד. אפשר לבד. אני לא מסוגלת
סיבה טיפשית ל-->
"התעורר בבוקר ולשנוא את עצמך" (המכשפות)
--> התמכר למגע. השיעמום שבבדידות, סיבה טיפשית.
מחר אני אקום ואסע
לאיזה סמינר של יהדות
ואהיה ילדה-טובה נערה יפה
שמתעניינת בענייני רומו של עולם
אחר כל כשהיא תמות יגידו
שהיא הייתה כל חכמה  וחשבנו
שהעיניין האובדני זה קטע
של גיל ההתבגרות.
אתם עוד קוראים? אני במקומכם מזמן
מזמן הייתי מפסיקה
מזמן הייתי חותכת
מזמן אם היה לי האומץ
אם היה לי הזמן
אם הייתה לי התשוקה, אתם חושבים
שיש מישהו מספיק מטורף בשבילי?
אחרת... זה לבד. לבד-נצח.
ואין בי את הנצח הזה מש
עמם לי מדיי.
גם האלכוהול אוזל נו
זל, נוזל נוזל
מוצק
בלב שלי
שחשבתי שהיה לי
על אחד חשב שאהב
מה עושה אותך מיוחדת
(את יפה. תודי שאת יפה. כל-כך יפה)
"יש מתים למעלה בשמיים, אז עוד מעט אני איתם"
כשילדה יפה תמות כולם יהיו עצובים
יותר מאשר
סתם-ילדה.
מעניין איך אמות.
הייתי הורגת בשבילו, מפסיקה לנשום
הוא אהב אותי -לא איש צב איש אחר נער מטורף- ואני הייתי עסוקה
בלימודים שלי בהדרכה שלי בחברים שלי
מתומטמת
חשבת שיהיה מספיק זמן למות
עכשיו הוא הלך לך לאיבוד מה את עושה
למי את כותבת? למה את בוכה?
הלוואי? אני אפילו כבר לא בוכה. שי-כורה.
"את מקווה שמה שהיה עוד לא נגמר" (היהודים)
את מקווה  שאת עדיין מסוגלת לקוות
"כל קיץ קורה דבר מה... (מיקה קרני)
ואף שכאילו כלום לא השתנה/ מעונה לעונה/הלב יותר נכנע..."
את אפילו כבר לא נופלת. רק נכנעת.
לא גורל, לא אמת, רק נשימות שקשות לך
מטרה שהתפספסה לך
לחיות כמו שהאמנת
לא רק שיכורה
עכשיו זה מתחיל לעבור
כבר לפנות בוקר, כבר יפה בחוץ
רע של אור יום
שוב הריקנות הזאת, תקומי
תחייכי
מאשרים כל שטות יאשרו גם
יצירה של ילדה שיכורה
יעשו גם אותך מאושרת

לרגע.
יותר מזה, אין.
אני מתגעגעת.
"ואת, מה את חושבת במכונית שלי, שתמיד אביב? ומה בדבר בגידת
הזמן ומה בדבר העננים שחונים בפאתי הסתיו? עד מתי את חושבת
אפשר לשחק?..." (שוב, "כל קיץ")
אני לבד רק אם ארצה להיות לבד
אני
רק אם ארצה
"אני הבנתי שלא אהיה / כל מה רציתי אולי דומה/ אבל לא אכפת לי
יותר/ כל מה שהיה אנ'לא זוכר/ הכל עובר ונראה לי/ סתם פתאום"
(מופע הארנבות)
תראו אותי. אני שמח ; סתם פתאום.
אלכוהול.
מחר בבוקר אני אהיה שוב עצוב
ומחר בלילה
הו מחר בלילה
אני אוהב את עצמי -שיכורה- אשנא את עצמי
אשנא את עצמי-פיכחת- אוהב את עצמי
שוב



21 בספטמבר
אולי 22


כל כך קל לכתוב