פרק א -

הטלפון צלצל שבמוחו המעוות משינה הירהרה המחשבה עם העצלנות היא
הרגשה שקובעת או שהחיים מאכזבים את המתים. הצלצול התרנגולי של
הטלפון  נתן לו רקע של לול במחשבות בעודו נאלץ להכריע האם
לעבוד או לא.
וילון הדלת הונף בפראות החתול שקפץ דרכו פנה למיטה בזינוק חד  
ובעט במהורהר,איפה ארוחת הבקר שלי. החולם בעודו מהרהר מובל
מחוץ למיטה בעזרתה של רגל לבנה השייכת לאותה בחורה שאיתה בחר
להעביר
את שארית תקופת השכירות שנשארה לדירה השכורה, הוא התעוור לתוך
ריצפה קרה ומלוכלכת
מוליך את עצמו בנידנוד לעבר מזבח המים המים הקרים משתחווה
אליהם ורוחץ את פניו האדמדמות ויחד איתם חלום לא מובן של דילמה
על החיים בתוך כלוב של תרנגולי הודו.

קפה וטלוויזה עוברים במוחו בעודו מצמיד את שפורפרת הטלפון
"השעה 6:25 "לטובת הפסקת הצלצול וגרימת ריב עם השכנים שצריכים
להתעורר ב  8:00 .אני הולך להביא בירה. כן קפה וטלוויזיה זאת
התשובה לבוקר קשה קפה טלוויזיה וחדשות חדשות של 6:30
בבוקר התענוג היחידי שאפשר להתרפק עליו, צלילים של מוזיקה
מוקדם קודחים בראש השכם מוקדם, הדיבורים המונוטוניים פוגעים
בחוט הלום  ומתקקים אותו מהחלום אופס נפילה למצ"יאת הפיתרון
שיביא לסיום הסכסוך המתמשך" - נו באמת הלכנו מספיק יד ביד
הגיע הזמן להיפרד הלול שבראשו כולו נש"חק שוב שכר העובדים במשק
מקורות יודעי דבר נאלצו לחתום על חוזה המעניק אישור לכך
שבש"ניה התשובה לשאלה האם הוא יוכל להנמיך את הטלוויזה שנמתחה
מהחדר דרך המסדרון לאוזן המנומנמת. את הקפה חייבים לסיים מהר
7:02 כדאי שנזוז מביט בחלון פלאפון הנחושתי time /date אין כמו
תפריט באנגלית לשפר את השפה. רעשי האוטובוסים חיזקו את ההחלטה
שעכשיו בוקר וכדאי שיזוז, מהחלון הקיר  המבורזל על ביניין
הכנים מרוצף המזגנים התנוסס צל השכנה מהקומה השניה הטלפון צלצל
שבמוחו המעוות משינה הירהרה המחשבה עם העצלנות היא התחושה
שקובעת או שהמתים סתם מאכזבים את החיים. הצלצול התרנגולי של
הטלפון  נתן לו רקע של לול במחשבות בעודו נאלץ להכריע האם
לעבוד או לא.


השמש כהרגלה הפתיע אותי בצבעיה הצהובים שנצבעו בין 6:00 ל
7:00 בעיר, בצבע בהיר. אף אחד לא מבין אותי שאני טוען שהשמש
היא הצייר הכי מהיר שיש, חמה של יום ראשון
חוץ המילה שניה לא אמרתי מילה עד שהיגעתי לעבודה וגם אז רק
שלום קצר מהוסס
לעבר השומר אני משוגע על בוקר מוקדם אף אחד לא יכול להכריח
אותך לדבר
לרוב את מרבית זמן ההגעה לעבודה אתה מעביר באוטובוס אדום שרק
רוצה לפספס אותך
בתחנה ,להתעלם זה לא טבעי. בשבילו לעצור באמצע גוש דן לנוסע
בודד שיורד אף הוא בגוש דן שמטרת הנסיעה העיקרית חוץ מלהראות
נופים בחוץ היא להגיע לצפון,זה קשה.
תמיד אותו נהג ותמיד אותה שאלה מנסה בדרכו הנהגית שלו להראות
התחכמות מסויימת של "כמה זה לפתח תיקוה ?" נהג אותי הוא שואל
בלי להתבייש כל בוקר אל תגיד לי שאתה לא יודע . ובתור נוסע
ותיק שבקיא במחירם ובקודים המיוחדים שלהם " אני אומר קוד 2 .
": או לפעמים בימים קצת פחות חכמים 4.80 ולא שוכח להגיד תודה
אתם יודעים מה בעצם יותר מרק שלום ושנייה אני אומר עד לזמן
ההגעה השיגרתית לעבודה אני אומר ואם מחברים את כולם בסדר
כרונולוגי השפט שיוצא הוא שנייה 4:80  תודה בוקר טוב . המילים
היחידות שמספיקות לי כדי לשרוד את בוקר לא יותר
לזה אני קורא הישרדות. נכנס לרכב של בהרבה כיסאות , מיומן
בבחירת המקום שאני
כסא לפני השורה האחרונה לא בצד של השמש ושאף בן אדם שיעלה
לאוטובוס אחרי
לא ישב מאחורי אלא אם כן האוטובוס עמוס בנוסעים ויראה איך אני
אוכל את הלחמנייה הטריה שקניתי מאופה שדרך אגב כהרגלו לא כמו
של הנהג מכיר אותי, ואור פני נותן במוחו את הפקודה להוציא את
הלחמנייה הקטנה לא את הגדולה כי הובהר לו במשך שבועות
שאת הגדולה למרות היותה חסכונית מבחינה כספית קשה לי לגמור
כלכך מוקדם
ושוב כהרגלו שקית הנייר שהוא משתמש קטנה מלהכיל את כל הלחמניה
.אני לא רוצה
שאנשי תחנת בבוקר שמיכירם אותי ואני אותם אך עדיין לא מדברים
מחשש להתקלות יותר מאוחר בשלב של היום יראו שיש לי לחמניה אני
עדיין לא יודע למה אני לא רוצה שהם יראו אותי בחברת לחמניה לא
שיש ביננו רומן אבל דברים כאלה אני שומר לעצמי.תודה רבה
אבל כל בן אדם זקוק לפרטיות כל שהיא גם אם היא על חשבון ראות
עינם של אנשי התחנה המחכים שיראו אותי עם לחמניה. מזל שבהמשך
הרחוב ממש שתי חנויות ליד, ערמת שקיות צהובות ירוקות
תלויות מעל תפוחים בחנות הירקות מהזווית שלהם הן רואות את
המוכר רק כאשר הוא מוציא אותן ממשפחתן בארגז השקיות וקדם פני
זה ביתם הממקום במדף השני מלמטה באיזור הפלסטיק ממש ליד הכניסה
בסופרמרקט ממול
כך שזה מאפשר לי לקחת שקית אחת בתלישה מהירה בעודי עוד הולך
בלי לעצור ולדחוף
את הלחמניה המדוברת כבר חצי עמוד פנימה.לפני שהירקן מבחין
שחסרה לו שקית
במעמד השקיות. מבטינו תמיד נפגשים אחרי הארוע הזה יוזמה מקורית
שלי
שנובעת מהספק הקל שאולי הוא יודע, אני במצב של מתח, שאולי זה
יקרה. אבל מה זה שקית קטנה בין אנשים הבוקר שלי ושלך היא הוא
אותו בוקר והשמש היא שלנו.
עדיין חמה הלחמנייה הסודית שלי. הם לעולם לא יגלו אולי הריח
שלה באוטובוס יכרסם להם את הרעב עוד יותר לא באפשרותי לעזור
ידידי המכורטסים או המתולשים עם הרעב שלכם תצטרכו לחמניה סודית
אחרת.
לא פעם רצה בי המחשבה האם הם מכנים אותי ההוא עם הריח של המאפה
או לחמי או
בצק חם. או שנינות אחרת של חלום מעורב בבוקר שיוכל לסתום לי את
הפה ברגע של מעבר בין הכיסאות בעוד שהיד שלי מלטפת את ראש
המושבים האפורים. לא מוכן, תבואו לי בהפתעה עם השנינות.זה אף
פעם לא קורה. תודה רבה. לא צריך. ארוחת בוקר מסודרת
שהפירורים נוחתים לי על החולצה במחושב השקית מוקפלת היטב בין
הכסא לחלון
משתדל שיהיה כמה שפחות רעש, רעש של שקית ניילון יכול להיות
מרגיז בשניה 4:80 תודה רבה בוקר טוב נכנסו לתחנה המרכזית עוד
מעט אחת הפינות הכי יפות שיש בעולם
לא בגלל היופי של המקום אחד הדברים היותר מחרידים שראיתי עדיין
היא צומת ה t  של התחנה עם חיים עוזר שאמור להיות רחוב יצוגי
בעל שם מיוחד שבו העיריה נמצאת
אלא בדיוק בסיבוב שהרמזור קצת מעכב ונותן נופח לרעיון שמאחורי
מסתתרת שמש שמבזיקה למאית שניה ומעירה אותך למצב של הכי ברור
בעולם אם בשניה היית צריך לנהל עולם המצב בזה של פגיעת השמש
בזוית הכי נכונה שיכולה להיות החוגה של בית ספר לא היו  מחלות
בעולם וריצה אחרי הכסף לא היתה חשובה שכן החיים מסתובבים תחת
השאלה לי כבר יש הכל אני רווי מה אפשר לעשות בשבילך אדוני אני
רואה שאתה לקוח ותיק של החברה למה אתה רוצה לנתק את המנוי. שוב
בעבודה
תנו לי ללכת בזמן 15 דקות אחורה אני יסביר.

רמבלה ברצלונה 11:00 עורק כספם של אמני הרחוב, מילים משפות
שונות מתערבבות לצליל האלכוהול
מעוצבות בעשן של חשיש מרוקאי "any way..." "di ga me " היסוסי
חתול של סוחרי הסמים מפנים ראשים צלילים נקלטים פסס.. פס...
קוקה קוקה חשיש חשיש  , תיירים סועדים את נפשם במראות אורם של
פנסי הרחוב שמכבידים על נרות קוראי הטארות לתת את זממם. בריות
שתולי פחד גנבת התיקים הסתובבו לכיוון קולומבוס
וארבעת אריותיו מתלקחים בעינייהם  למפגן זיקוקי הדי נור מרחוק,
במוחן מלטפת המחשבה מה שמה כבר פיספסנו, ניגונים דרום אמריקאים
ליוו את מרצפות העיר מקצה לקצה, קולות צילצול מטבעות מרשרש
ואתה מכניס יד לכיס, הפסל הדומם זז קאבוי נחושת שרק העיניים
כחולות קפוא על מקומו דרוך לשלוף כל רגע וכל שליפה עולה לשבים
ולעוברים,במקום תרבותי יותר הוא לא היה זז מספיק קיפאון ממושך
של שרירים היה שר לו לנדוד לארצות הקרות.עיניים פוזלות לכל
הכיוונים. במעלה הרחוב מהמרינה החצי מתפקדת  מתחת לשלושה פנסי
רחוב לבנים סמוך לכיסאות ושלחנות הבאר
אדם נמוך בעל משמעות כפולה שלף ממקטורנו השחור בלון צהוב
והתחיל לנפח, עוברים ושבים מבחינים בבלון המתעגל מאויר גודל
וגודל עוד אך לא די בניפוח בשבילנו הוא אומר הראות שואבות
ונושפות  במרץ דרך מיצר הפה הדק שעליו שומה שומרת. מרחוק נשמע
פיצוץ. "יש לנו 10 דקות עד שההצגה נגמרת תמשוך לכאן אותם",
נאמר לאדון קרחת בפיו בלון שחוט אומלל. מנער את האוזניה
"גבירותי ורבותי" צעק בקול צומרני שיכורי מה .הבלון הבלוי ניטח
מפיו בכעס על הריצפה "בלונים בלונים אנשים ,פה ההצגה מתחילה
עוד 10 דקות היא מסתיימת,לספר לכם סוד גם אני הייתי כמוכם
אחד העוברים והשבים" ובאותם השבים גירד בחוזקה את רגליו חושף
רגל שעירה מעט מעל לנעל
ניפוח בלון דק ורחוק סימנו את תחילת הההצגה בלון שיתרומם
לכיוון הפניסים מואר ירוק מושך את האנשים המרוחקים מהאנטנה
הפלסטית. מקבץ של אנשים שהתעניינו קודם בפיצוץ הבלון הראשון
התקבצו סביב האמן בתהייה של מה פתאום אני יוציא כסף עד שלא
תראה לי מוצר של הצגה שתעניין אותי בשביל זה באתי לפה, אני
רוצה להיות כמוך, דרכך אני אתה, שאתה בוכה אתה עובד , בראותי
אותך עובד אני צוחק בראותך אותי צוחק אתה עובד יותר קשה בראותי
אותך עובד יותר קשה אני משלם בראותך אותי משלם אתה צוחק בראותי
אותך צוחק אני צוחק אתה צוחק. עובד אחד אחד שסביבו עשרות
מנהלים הם המשלמים . "אתה הבחור הארוך עם השפם, גש הנה" פנה
בהתלהבות מר בלוני. אוחז בידו במלפפון המנופח בתנועה שניה
מוסרו לנבחר המבוייש אך באותה קלות רגש מסוקרן מאותה הרגשה של
כוכב משנה שאולי יתעלה על הכוכב עצמו אחז גם הוא בקצה
הפלסניילובלון חיוך חרוש בצורה גרועה
על פניו מנסה בכל מחשבתו להתענג על הרגע.אני אספר לג'ולי שאני
יגיע ביתה. אמץ את התמים.
למד אותו את שיעור חייו.בקהל ילדה וילד נמוך ממנה, יחידים
בגילם בקהל חייכו למראה אביהם השחקן הנבחר להצגה אוחזים יד ביד
להתרגשות שמתמשכת מההווה אל העתיד הצפוי לבוא אך הלא ידוע.
עומדים מאחורי בוראם בזכרונם פנים עם שפם שצילו הארוך של אביהם
נופל על גופם מגן עליהם.
"אתה שומר הקהל תחזיק את החרב חזק  אני עוזב אותה", אמר האמן
והרים את עיניו  לדבר האוזנייה מצמץ בעיניו. "הוא יוצא מפתח
התאטרון אישתו איתו ועוד שתי שומרים תמשוך אותם אליך"
האב המכונס עמד דומם שבלון בידיו הביט בקהל המסוקרן שמשני
קצותיו הוא חרוש גרוע. הקהל המחויך
חימם את עצמו.צחוק בחינם שעולה כסף. מילה אנגלית, משפט בספרדית
חצי משפט מבולבל בספרדית וקטע הבילבול מערבולת של ספרדית
ואנגלית ויציאה ממנה לאנגלית מפיו של אחד המרוקאים לעבר בת
זוגתו ללילה על בסיס חלב חד פעמי נזרקו מהצד ומשכו את תשומת
ליבם של אנשים בודדים מתוך הרחש התמידי והמעורפל שנשלח ברחוב
אחרי ימי פרנקו.קהל עומד נוח 70 אחוז הקשב לנעשה באזור ארגז
המשחקים של האמן.בעודם ממתינים
"הצילו הצילו הוא מאיים להרוג אותי", צווח בפתאומיות  משום
מקום לעבר האב שאחז בבלון הירוק דמוי חרב
האמן הגן על פניו במרפקים שמנים עצמו מופתע מעוצמת חמתו הלא
נוכחת של האב
, הקהל הקרוב צחק לנוכח האיוולות קסומה שפגעה במוחם, ובמתהלכים
ליד ההצגה .
נמלאו בשניה של כימיקל פחד ומיד בויטמין הסיקרון כמו כן למשמע
הצרחות הנשיות שנפלטו מפיו היורק של המפוחד אליו מוצבעת חודו
של בלון ירוק "אני נכנע אני נכנע רק אל תהרוג אותי" מירר בבכי
"קח ... קח כסף קח כל מה שיש לי רק אל תהרוג אותי" האמן הניף
את כובעו מעל הראש החשוף כלפי מעלה מקומט כולו רק היד נמתחה
גדולה לגובה הגוף עצמו נתמך ברעד על עקביו . "קח את כל מה שיש
לי היום" צרח בחוזקה בליווי גווני הזעם שמבט זועף נשטף על ימי
פניו.המום מעוצמת התחינה הצורמת עמד האב אובד עצות עליו מונחות
החלטות כבדות משקל באם להגן על הקהל מפני הזועם ולהציל שארית
חבלי הביטחון של ילדיו או לעמוד באין מפריע עם מסכת אומץ בלויה
על קמטי הבהלה שעל פניו. עדיין לבד תלויה היד באויר מרכינה את
ראשה סוגדת לאור הפנסים. ללא הכובע שנזרק למדרכה שתי שורות
קודם
הדממה שהוזמנה קובלה בסבר פנים  של באנו לצחוק לא לתהות רק
שעשוע קל למח שקט מוחלט מדאגות. הלוחם הנמיך למדרכה את נשקו,
הבלון ירד  "אה.ה..הא..אהה..ה.א.ה..הא..ה.א.אה.....האה..היה
נדמה לי שאתה רוצה להרוג אותי אתה משוגע להסתובב ברחוב עם בלון
מסוכן באמצע הרחוב"היד הדוממת חזרה ממקומה הקבוע האמן הקריב את
אצבעותיו החומות לפיו שרק "אווווווייייייייהואאאא", בבת אחת
הקהל שיחרר את האויר שיכל היה למלא עוד 100 חרבות בלונים
שיעמדו לצידו של האב בהגינם מפני השחקן הצחקן .
צחוק בסבר פנים יפות קרא לדממה לצאת איתו לסרט יותר מאוחר או
לסקס נפשע ברכבת התחתית יותר מאוחר עכשיו תורו להלך בין פיות
האנשים . בראותי אותך צוחק. מטבעות כסף הושלכו לתוך הכובע
המטבע הראשון שיצא מארנקה הכסוף של תיירת בלונדינית שצחקה
ראשונה שלמרות הכל היא בחכמתה הבינה כבר קודם את מה שלא הבינה
נפל ללא קול לתוך הכובע השחור שם התחבאה הדממה
והמטבע השני הוציא אותה ממקומה לנדוד לתוך אוזנו החרשת של בעלה
שכן לראות ולהביט בפניה של אישתו המוקסמת מאותו אמן רחוב
ודימיונו הפרוע החל להשפיע באותו דוחף אותה למקום אחר ובכך
הציל את חייה.בעל החרב עם אותו חיוך חרוש גרוע בגיבוי של אותות
מצוקה, מאולץ בעצמו לתרום את חלקו למופע כשילדיו מונחים קסומים
מאחורה."הוא איתך שני אנשים מצד ימין מסתירים אותו השומרים
מאחורה אישתו מחכה באוטו " נאמר לאמן האוזנייה . האדון בחליפה
הירוקה כהה תרם את חלקו השלישי עם שתי מטבעות נוספות שנחתו
באותו זמן, עוד מטבע מיד בין שתי אנשים עם גוף מתחבא בזריקה
קשתית ישר אחרי שתי המטבעות עם שניה מרווח. נער בוגר מקומי
מופתע זרק מטבע אחת  חיכה חשב ניתח הוציא מטבע נוסף מהכיס הביט
ניתח החזיר את המטבע הוציא אחר הביט חשב החזיר והלך. "זה לא
הסוף " העיר לכולם האמן עוד שלושה מטבעות נחתו במכיוונים שונים
. עוד שתיים אחד אחרי השני מזקנה מתבגרת מבט זעוף על פניה. "לי
אין כסף קטן" נאמר באנגלית עם נחיתת מטבע בקול חלש יותר
.המאיים שמוט החרב עודנו עומד במקום
מרוחק מהקהל המהופנט על מקומו לא יודע עם סיים את התפקיד ועליו
ללכת הילדים מאחוריו.נסתכל אחורה נראה שהם בסדר. הם בסדר. אני
בסדר . הוא יגיד לי ללכת ."תישאר ידידי לחלק הבא והיותר מפוצץ
של הערב. הילדים עדיין יד ביד עדיין מלאכים של בוראם שמוט
החרב. עוטפים את גופם בצל אביהם. אבא מצחיק ,קנדים ירוקי
עיניים קטנים בשכלם גדולים בתמימותם ,מכירים בכוחם, אבא טוב.
"אתה שומע אותי " שוב האוזנייה "הוא מוסתר מאנשים"  שוב ושוב
"דלל את הקהל". "אני חושב שהתחממנו מדי" דבר בקול האמן והמשיך
"צריך להירגע אני שותה מים מינרלים אם אפשר ואם כבר אפשר אז
בירה. יש לי רק בקבוק אחד מי שיתפוס" אמר הרחבן והתיז מים על
מרכז הקהל ,קרים מעל ראשם. חלקם נסוגו בצעקות צחוק, צדדי הקהל
התרופפו אך עדיין סגרו את הצורה נזהר לא יותר מדי רחוק חלילה
לא הילדים צלים של אנשים זזים ומתנגשים בעצמם חושף את החלק
היבש שנשאר מקושט בפרצוף יבש מוכר של זקן כבן 70
משקפים צרות נחות על אפו המעוך מקנה לפניו מראה בולדוגי כובע
בין בין זרועותיו מחשש לגשם מקל הליכה מוכסף עם עיטור של נמר
נחושת  כמאחז ליד מוקסם מהקהל ,האמן ,החרב .נגמור את זה באוירה
עומדת בבטחה. שומריו הגלוים חמרי פנים לשני צידו אך מאחוריו
דרוכים מתוחים כל תנועה חשודה כל עיתוי הוא נכון. ללא ספק
בליבם, רפאל שומר תצידו הימיני של הקשיש המכובד בעת שצפה בליצן
נדד ממחשבתו החשדנית אל עברו היצירתי בו היה מנגן להנאת
העוברים צלילי גיטרה לשבים ברחוב צדדי בצל רחוב מרכזי מתחת
לבנק אספניה, מקבץ את הקהל יחדיו
בקולו הגברי אך סופרני במיוחד שירה מהבטן הלאה" Did you love
this world ...." חיוך אוול על פניו עיניו מביטות  פעורות
מסינוור העבר מביט בקהל שלו אך לא שלו . "עכשיו!!! עכשיו!!!"
סירנה מישטרתי הידהידה ומתקרבת מקצה הרחוב כובעה המואר בכתןם
דווקא ניתנץ כנר מתחבא. "קהל יקר אקורד הסיום קרוב מתמיד"."and
this wolrd want love you" . "המשטרה מתקרבת". נגעה ידו של
האמן באוזניה " . קולות הסירנה התערבבו במעט בקולו של האמן
"they giving in two thoulsend men" מהופנט מסרט העבר" זיעה
החלה לצוץ במצחו של המארח.
"did you love this wolrd "  , המכובד לאקורד הסיום . "השם
איתך", הקהל השתתק למשמע ורידי הגרון וסנטרו המורם כלפי השמיים
צועקים בכאב מהול באלכוהול "they giving 2 thoul..."
"לכבוד שומר גבולות השמיים"
"הנידון - גופות חרוכות ואחת חרוכה במיוחד"
"קבל את פנינו בברכה ומי שדינו ליסבול יסבול"
"Don't give in 2 thoulsend man"  העבר כבר השיגו
"על החתום ההיסטוריה עצמה"
הם נעצרו עם הסירנה עודנה מושמעת זועקת. ילד וילדה דוממים
עובדים במרכז שלוליות דם ואברי כתושים נחים בעיניהם על יד ללא
גוף שאחזה ברכות חרב מבלון. ללא שליטה בעצביהם שתנם זרם
מרעליהם נפגש שלו ושלה ותחת ליד אביהם ותערבבו בשלולית הדם
הקרובה.יד ביד אוחזים בלי לדעת שציור אחד של להבה גדולה במיוחד
ללא צליל התלקחה בראשם ללא הבנה של פרטי המקרה . יד ביד רגל פה
. עין פה שלולית דם שם . וזר השתן כנהר נשפך לים האדום. קרה
משהו רע . הפיצוץ לא?!?



"טקס חגיגי של השקת המדור החדש לספרי ילדים בכנפיים שלי , אני
שונא ספרים חדשים אין מה לגרד מהם, הלוואי והייתי יתוש מוצץ דם
יש בשפע פה, עף לאט ובבטחה שולט במהירות".
-"תפסיק להתלונן ותתחיל לאכול את החרא לפני שיבוא כלב וירחרח
אותו"
"חרא יבש בבקור חרא יבש בצהריים חרא יבש בערב חרא של ציפור גם
הוא יבש מאוחר בלילה, מאז החוק החדש על איסוף הקקה מהרחובות
אין להשיג חרא טרי בכל פעם שריח המאכל הטרי נישא באפי ומעורר
תחושת רעב היא נשכחת וצמרמורת מפלחת לי את הכנפיים למראה הזקנה
המקומטת בבגדיה חסרי מותגי האפנה מרימה את החרא, אני נעצר מקיף
בעצבים שלושים פעם את עצמי ובשביל הפינל אני מציק לאדם הכי
קרוב שאני רואה"
-"אתה חייב להירג..."
"לא אכפת לי למות, ועוד בכוונה הזקנה האינטרסנטית חייבת לקחת
את הכלב שלה ליד תחנת המשטרה מתחת לסיפריה, שיראו שהיא שומרת
חוק אולי יתנו אות כבוד עם סרט שרשום עליו בקילו כמה חרא היא
אספה מהרחובות ופסל כזה נוצץ של כלב שמתאמץ לחרבן והקהל ימחא
כפיים והזקנה דמעה הכלב ינבח
ראש העיר ינבח , נער משלוחים של אוכל יחלוף לו בלי להתייחס
לתנועה ממול ויפגע במכונית ואני ישאר רעב!!!!!!"
-"אני הולך!!!"
"לך!!"
-"כבר לא כיף לאכול איתך, אני חוזר לספרייה לנוח
"טוב לפחות תגיד לאיזה אות"
-"נראה לי בי"ת על השולחן מול המדף לא זה שקרוב  לדלת בכניסה
אחד אחריו יש ספר פתוח זמישהו השאיר יש לי עוד שתי שורות ואני
מסיים איתו"
"איך הולך"
-"בסדר, נתפלללל לרוח שתעביר דף , זה יהיה ענק יצא לי כבר פעם
לקרוא פרק שלם "
"תה... תה... תה.."
-"נכון, הרוח האחרונה העיפה אותי ועוד חמישה דפים לפני הסוף
אבל אפשר להגיש שלעזאזל לפחות יצא להבין פרק בחיים שלי שלא
כמוך, עם הניסיון העלוב שלך להפוך דפים בעזרת תזכיר לי חרא על
הרגליים להדביק את הדף להרים אותו עם תעופת הכנפיים, לא רק שלא
הזזת את הדף בטח גרמת לכמה ילדים שלשול. מה לך וספרי ילדים
עברנו את זה כבר לפני יומיים. תהיה זבוב"
"לא לא, עכשיו אני קורא ספר אחר לגמרי ב כף" נפל מהמדף בדיוק
בפרק השני נראה לי השם אם אני לא טועה "איזור ללא עישון בגרסה
האחרונה, קצת פאראנואיד"
-"טוב הבנתי אותך עפתי לשורות האחרונות,זבוב מקולקל".
"אני הולך לחפש חרא טרי אני יגיע לספרייה יותר מאוחר,אם לא
תהיה על השולחן של הספר, נפגש ליד הפלורסנט המקולקל"
-"טוב נראה, תזהר רק לא להינעל בחוץ, הם תיקנו אתמול את החלון
השבור הם גם אספו סוף סוף את הזכוכיות איך שלא יהיה זה מתוקן,
לתשומת ליבך"
"נו בזזז מפה"
-"בזזז"

טוב שהוא הלך חשב לעצמו הזבוב הלא מסופק אני אלך לחפש חרא טרי
לבד בלעדיו אני לא אביא לו אפילו פירור שיפול עליו ספר אני
אמצא חרא טרי גם אם זה אצטרך להקיף את תחנת המשטרה אולי הזקנה
העיוורת , שוב חשב לעצמו ,אולי פיספסה איזה חתיכה או דרכה
ומרחה היום את החרא על קצה המדרכה וואי פסים כחולים ולבנים של
שפת מדרכה בצבועים בכתמים של חום נוטה לחום צהוב כהה ואם יהיה
בהיר וזהוב אח...- "מה בשבילך אדוני "
"את הכלב השמן והשעיר שם בפינה"
-"אבל אדוני הנכבד" העיר בקול מתנשא אך כנוע, כולם כלבים שמנים
שעירים שלא נדבר על כלואים צעירים בפינה"
"הכלב הלבן מהר אני רוצה את זה חם "
-"ולשתות אדוני","
" מיץ מהביוב הכי משובח שלכם"
-"זה לא בעיה אדוני, תיכף המנה תגיע מתובלנת במצרך נדיר שעל כך
המסעדה גאה אך לא מגלה מאיפה תמצית החרא הזאת מגיע אך בא נגיד
שהוא בן אדם עם אישיות נורא נכבדה"
"זריז"
אח ... רמזור מפגר באמצע הרחוב ,שידרסו כולם

זה על שהרמת את הספר אתמול הציק לה הזבוב מנקה מטומטמת דוגמנית
בגדים בלויים סמרטוטים ותרכיזי ניקוי בליטר , בדיוק בכניסה
מכוון ישירות בלי הירהור כמו חייל כמעט נכנס לה לאוזן היא
הניפה יד שהשקיטה בבטחה את רעש הזבוב הצומרני ומשב רוח קל חלף
על אוזנה הנאנסת  לכיוון הוא ברח במעוף לכיוון מתחת לעין
ודילוג לפה. המנקה שמטה את המטאטא שהקיש בקול על הריצפה כמעט
החליקה  ידיה המבולבלות נעות לכל כיוון אפשרי " איזה זבוב
מרגיז" היא פיללה משפתייה הרוסיות , גם מקללת חשב לעצמו הזבוב
המציק הכנפיים שלי יותר מהירות מהפקודות שהמח מעקה שלך נותן
לידיים עוד סיבוב קרוב לאזן השמאלית שסיבב את המנקה 180 מעלות
וגרם לה להיתקל עם היד בקיר "אוף"חרישית ותגובה עצבנית שניה
אחרי אוף בעטה בחוזקה בדלי המים שניתזו לכל עבר
זה יעסיק אותה איזה 20 דקות " אה........." הידהד קשות במסדרון
רודף אחרי הזבוב ולא משיגו. נחת בבטחה על הספר שעל השולחן קצת
מעל האות ס רגליו הקדמיות חוכחות אחת בשניה בנימה של מיצוי
עצמי נשימה ארוכה מסודרת חוזרות רגליו לנייר במהירות ועם הארבע
האחרות החל להתרוצץ בין השורות האחרונות.הזקן המכובד פרצופו
החרוך לא הראה סימני חרטה בעת הפיצוף ולא הראה סימני פחד
שכן היה מופתע כמו שאר העולם שצפה בעדכון החדשות שתי ילדים
המומים כושלים לתוך שתן של טירוף באמצע הרחוב.

היה זה קיץ שחצי מהאוכלוסיה הפזורה על כדור הארץ הולכה שולל,
סדק קטן של חשך במערכת השאיר פתח אפל לאלה שרצו באמת לראות
מעבר לסינוור.