התעוררתי באמצע הלילה מחלום בלהות. פקחתי עיני לרווחה, החושך
החביא את העולם מפני. גיששתי דרכי באפלה אל השירותים, מעדתי,
קול יבבה קצרצר נשמע מכוון הרצפה. "אופס", אמרתי בחוסר נעימות
כלפי כלבי הנאמן, התכופפתי וליטפתי את ראשו הפרוותי, נראה היה
שהוא גם כבר הספיק להתעורר. הנחתי  באינסטנקטיביות ידי על מתג
החשמל וממש לפני שהדלקתי את האור התעשתתי. תירצתי זאת באי
רצוני להעיר את אשתי אך בתוך תוכי ידעתי את הסיבה. "נו טוב
נעשה זאת בחושך" מלמלתי לעצמי. הורדתי את התחתונים בשירותים
תוך שאני מגשש להרים את קרש האסלה. התכופפתי מעט כדי לקלוע
פנימה רק לאחר כוון מה נשמע קול זרם שתן חרישי. חייכתי בהרגשת
ניצחון והורדתי את המים. בחדר השינה התעוררה אשתי עצבנית וצעקה
"אל תשכח להוריד את הקרש האסלה כשאתה מסיים". חזרתי בבטחון רב
לכוון המיטה. כנראה שהוא באמת היה רב מידי במיוחד לאחר הרגשת
הכאב שהתפשטה בזרת שמאל לאחר הפגישה הכואבת עם רגל המיטה.
"איי" יבבתי בכאב שוב אותה אצבע איזה חוסר מזל. "הכל בסדר"
נשמע קול אשתי מכוון המיטה. "כן" עניתי במהירות תוך שאני מדדה
לכוון הצד שלי במיטה, "תחזרי לישון". התכסתי  בשמיכת פוך חמימה
שגרשה במהרה את משב הרוח הקרירה מהחלון. עיניי החלו להיסגר אט
אט ושניה לפני ההרדמות נשמע קול בכי מכוון חדר הילדים. "אוף"
רטנתי, "אי אפשר לישון כבר בשקט בבית הזה". "אני קמה אליו"
אמרה אשתי. "גם ככה עוד מעט אני קמה לעבודה". "מה השעה" שאלתי
בנמנום. אך היא לא ענתה, אחרי כמה שניות שמעתי אותה מרגיעה את
הילד. "שקט סוף כל סוף, עכשיו אפשר להירדם". עצמתי עיניי ואט
אט נרדמתי. חצי שעה אחר כך השעון המעורר צלצל בקולי קולות,
אישתי נשקה לי על הלחי, ריח מתקתק של בושם דגדג באפי. "בוקר
טוב יקירי אני חייבת לרוץ לעבודה, המטפלת תגיע עוד שעה כדאי
שכבר תקום ואל תשכח, המקל הנחייה שלך ליד המיטה".