הערב שחזרתי הביתה, היית בידיים של אמא. היא ניסתה להרדים אותך
אך ללא הצלחה. חיכית לי, ידעת שאבא צריך לחזור כל רגע מהעבודה,
ולא הסכמת להירדם בלי לראות את אבא, אותי, ולחייך. וכך קרה,
מיד כשראית אותי חייכת חיוך מנצח של תינוק הכמה למראהו של אביו
השב הביתה. הושטת ידיך אלי כילד המבקש חיבוק, חום ואהבה. לקחתי
אותך לידיי והתישבתי על כיסא הנדנדה ,חיבקתי, ליטפתי ונשקתי לך
על המצח. אל החדר כבר החושך התגנב אט אט כמבקש להגיד כי השעה
להירדם, עינייך הנוצצות מביטות בי ומאירות את לבי. פיהקת,
והעייפות החלה להראות את אותותיה. ראשך הקט הנחת על חזי שלי,
חיוך אחרון נתת, כמו של רגע ניצחון. עפעפיך הקטנים החלו לסגור
את סוף היום. דמעה קטנה של אושר זלגה לה על ראשך. ורק קול
חרישי של מציצת מוצץ קטן שובר לו מידי פעם את השקט.