מהי אהבה? איך מתארים אותה? מהיא עושה? זה טוב? זה רע?

אהבה מסוגלת לגרום להרבה דברים... אושר, שמחה, חיוך על
הפנים....
אבל הדבר שהכי לא מצפים מאהבה זה כאב.
כאב כזה שגורם לבכי מר עד כדי כך שאפילו לא שומעים את הבכי,
רק דמעות שלא נגמרות... דמעות שחורות מסבל...

תתארו לעצמכם מצב שבו אתם נמצאים בקשר של אהבה.
אהבה סוחפת ממש מפילה מהרגלים אהבה שבה הכל נראה מושלם ששום
דבר לא יכול לסטות או להתבש.
ואז מגיע אותו רגע שבו אכן משתבש משהו ואתם נמצאים בהלם.
וברגע זה אתם מתחילים לחשוב "אולי אפשר לתקן, אולי אפשר
להחזיר..." אבל לא זה נדמר וזה נגמר בדמעות...
הבן זוג שלכם בוכה לכם מרוב סבל, מהאי ידיעה למה כל השתבש.
ואתם חושבים שאולי הגיע הזמן להפסקה ושאחריה הכל יחזור להיות
הכל מושלם ממש כמו שהיה לפני...
עובר זמן ההפסקה נמשכת ימים... שבועות... חודשים ואפילו
שנים... ואף שכחתם מקימה.
והנה מגיע אותו הרגע שאתם קמים בבוקר ואומרים לעצמכם עד כמה
שטעיתם,
ועד כמה שאתם מצטערים שהכל נגמר... איך זה יכול להיות? אחרי כל
כך הרבה זמן שחייתי בלי זה הייתי חופשי לא קשור לאף אחד...
אז תאמינו או לא שכן הייתם קשורים כל ה"ההפסקה" הזאת חשבתם כל
רגע על אותו בן אדם, לא התעוררתם בבוקר מבלי לחשוב עליו לא
שתיתם את קפה הבוקר בלי המחשבה המציקה הזאת "למה עשיתי את זה?
הרי זאת היתה טעות... אידיוט!" וככה זה נמשך בראש יום ועוד יום
ועוד יום...  בכל פעם שאתם מנסים לאהוב מישהו, לא משנה מי, אתם
לא מצליחים! מנסים למצוא עיסוק אחר שימנע ממכם לחשוב. אבל בכל
זאת לא משנה מה אתם עושים זה עדין שם בפנים עמוק קורע אותכם
לאט לאט... בשקט.... ואז מגיע אותו הרגע שאתם נשברים ומנסים
להחזיר הכל, אבל זה פשוט חסר טעם, זה נגמר. אתם יודעים שזה
נגמר ואתם בוכים את הבכי המר ההוא שהדמעות זולגות על הפנים ולא
משמיעות קול הדמעות שחורות מרוב כאב.
וכאן אתם עוצרים וחושבים אולי בכל זאת אהבה זה דבר טוב ונפלא
ורק אתם אלו שהורסים אותה.....

וכאן נכנסת השאלה מהיא האהבה.... זה דבר טוב או שזה דבר איום
ונורא שנפגעים ממנו בצורה שממנה אי אפשר לחזור...