בשאון זילות הונח ללב לבקוע
בהיקש הגיוני
להכניסו לארון אטום היטב
למסמר בשמונה מסמרים
את זעקת אהבתו
קריאתו הנואשת לעיניה האוהבות
לא מאמין למראה עיניו

מכת פטיש
בצעצוע הנטוש
כמסמר החודר את נימי ליבו
הדפנות הנקרעות
שמתמלאות בדם
והמילה האחרונה שהיא שמעה
היתה את שמה ...

יצר הרע ... אמר מישהו בזמן שהם חפרו את חצר ביתו
לחפש שם מטמונים ואוצרות נשכחים
אבל זולת תיבת קש מלאה מכתבי אהבה
לא מצאו שם אף מטבע של זהב
והיא צחקקה לה ...

ריאותיו קרסו אחת אחרי השניה
נותר לו עוד מעט אוויר לנשימה
אבל המליחות כבר צרבה את הבשר החשוף

היא הביטה בו
בבואתו אשר שכנה כל כך רבות בזכרונה
ליבה נכמר עליה עוד כמעה
אולי בכל זאת ...
אני טועה

ועל כסא הגלגלים
בשם האהבה
מסמרה היא את ליבו
וגררה אותו עימה
עוד כמה חודשים

נכה עלוב עם לב שוטט וקהה חושים
מנוקר עיניים אחרי קרב האהבה
היא ניצלה כל רגע שנותר להם

לחשוב
ללמוד
איך את הכאב יותר לעולם לא לגלות
אם רוצחת
אז בלי יסורי מצפון וללא דמעות

בפעם הבאה שאנסה
לא ישאר ממנו זכר
למרות כל מה שלא יעשה .