הוא היה אבי ילדי
שלא נולד
בהוראתי,
הוא היה מלאכי
שאהב
אהב אותי,

זוכרת
וזוכרת
בלא הרף
את עיניו החומות
ושערו הזהוב,
את שפתיו הלוחכות
את כרי גופי,
ואת אצבעותיו
באצבעות ידי

הו זכרותו הנהדרה
איך פילחה את גופי
שוב ושוב,
בחוזקה ובמתינות
עוד ועוד,
וידיו התרות
אחר גבעות ונקיקים
מחשמלות בי כל נים
כל פיסה
לרעדה

מנשקת ברפרוף
מנשקת בחוזקה
מנשקת ובוערת
ולא עייפה

ושבה ומתבוננת
ביופיו הטבעי
הוא
נמצא
כאן,
על מיטתי

ואנו ממשיכים
ואיננו פוסקים
ובתואם מושלם
הוא לוגם אותי
ואני - אותו,
נקטר אונו בפי
ושיקויי - בפיו

ואין מעצור
ואין מחשבה
על הרגע הבא
ועל זה שלאחריו -

ובביקור הבא
כבר לא נולד הילד,
ובביקור הבא
שוב היתה הסערה,

ואחר כך -

לקחה אותו לאהבה
אמא אדמה.




לזיכרו של ניצן פיליפס, אהובי.  
9-10/09/02