[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיטל סטינגר
/
ידיים שמאליות

אכלנו שווראמה אצל איציק. הפעם הפיתה לא נפתחה לי מלמטה.
הרגשתי שזה היום שלי. לא כל יום מצליחים לסיים פיתה שלמה בלי
שהידיים מתמלאות בטחינה וחמוצים. החלטתי להציע לה היום. נסעתי
הביתה וכמו תמיד בעליות התחמם לי האוטו אז עצרנו בצד. היא כל
הזמן אומרת לי להחליף כבר מכונית כי במיוחד עם הידיים השמאליות
שלי כל מה שאני מצליח זה רק להרוס אותה יותר ויותר כל פעם מאשר
לתקן. באמת יש לי ידיים שמאליות (או שככה היא כבר גרמה לי
לחשוב). אבל דווקא באותו יום הכל הלך חלק ותוך שניות סגרתי את
מכסה המנוע ושפשפתי את ידי זו בזו בתנועה של מוסכניק ותיק. את
האמת בפעמים הראשונות שהייתי נוסע איתה והיתה קורת לי תקלה,
הייתי יוצא מן האוטו וכבר שומע אותה צועקת מאחור "אתה הרי סתם
פותח את המכסה ומסתכל פנימה כאילו שאתה מבין. מבחינתך אתה תפרק
את כל הקרבורטור כשכל מה שחסר זה דלק". אבל עם הזמן למדתי,
והתחלתי להעיף מבט בנורת הדלק מידי פעם, ובמיוחד- להתעלם
מההערות של שגית. הרגשתי שכל העולם הכין והביא אותי ליום הזה.

זה בטח נראה מוזר. למה אני רוצה להיות איתה כשהיא גורמת לי
להרגיש לוזר. את האמת אנחנו הפכים גמורים, זה נכון. אז לי יש
ידיים שמאליות ואני לא מצליח לעשות כלום בבית, אבל גם לשגית יש
חסרונות. ובוא נגיד שכשמדובר בפנקייקס- אין מקום בעולם שמכין
אותם טוב יותר ממני. ובגלל ששגית לא מסוגלת להתחיל את היום שלה
בלי פנקייק וקפה, אין סיכוי שנפרד. שלא תבינו אותי לא נכון,
חוץ מפנקייקס אני לא מצליח להכין חביתה אפילו לבד. אבל גם
שגית, אם כל הניסיונות שלה- לא הצליחה לייצר את המוצר המוגמר,
טוב ועדין לחך כשלי.
עכשיו כשאני חושב על זה, אולי זאת לא סיבה לזוג להיות ביחד.
אבל אנחנו גם מסתדרים טוב במיטה. ושאני לא ישמע חרמן ורדוד,
פשוט עוד לא הצלחתי עם אף בחורה בחיי לישון במצב כפית מדהים
כשם שאני מצליח עם שגית. והיא? מבחינתה מה יכול להיות יותר
מושלם מלישון מחובקת כל הלילה (כרצונן של כל הבחורות) ולקום
בבוקר לפנקייק חלומי?!
אז אני סובל את ההערות שלה. וכל יום שומע מחדש "למה אני צריכה
לעשות הכל בבית?" למה שפעם אחת לא תעשה פה משהו בעצמך"?   והיא
הרי בליבה לא מתכוונת שבאמת אקח פיקוד ויעשה. היא זוכרת היטב
את הפעם ש"פתחתי" את הסתימה של הכיור במטבח והצפתי לנו את חצי
הסלון, ושהחלפתי את הנורה בשירותים והקפצתי את החשמל לכל
הבלוק.
ואני שותק, וממשיך להכין לה פנקייק כל בוקר, כל בוקר. לא בגלל
שאני פוחד שאם אפסיק אז היא תלך. אני יודע שהיא אוהבת אותי.
כל יום יוצא לי גם לחשוב, איזה אבסורד שביצת עין אני לא מסוגל
להכין ופנקייק- כמו גדול?! שגית אומרת שכשנוצרתי היה יעודי
להיות כלום, אפס, נטל חברתי. אבל לאלוהים נשאר זרוק מאחורי
המקרר תכונה של הכנת פנקייקס, שולית כזאת שהוא לא מצא לה רוכש
אז מתוך רחמים קיבלתי אותה. בחיי... שגית הזאת... לולא מצב
הכפית....
  אז אח"כ נסעתי לקנות לה. הרי החלטתי שהיום "זה היום". הכל
העיד על כך, אפילו ההנחה ב"משביר". הכל הלך צ'יק צ'ק כי כבר
חשבתי על הכל מראש וידעתי בדיוק מה אני רוצה. מאז שהכרתי את
שגית אני חושב על הרגע הזה.
אני פשוט מת לראות כבר את הפנים המופתעות שלה. עזבו פנים
מופתעות- להוכיח לה שאני מסוגל, שאני למרות הכל יכול!
נכנסתי הביתה בשריקה. "הכל אני יכול בחופש הגדול..." זייפתי
קצת בבית השני אבל נו מילא, אי אפשר שהכל יהייה מושלם.  
וזהו, הגיע הרגע. כולם הרי יודעים, במיוחד הגברים, שאין פעולה
קשה מזו. ופעולה זו דורשת את מירב מאמציך השכליים והנפשיים.

   תמיד, הדבר שהכי עצבן אותה זה שהיא היתה זו שמציעה את
המיטה.
       אז היום, אני הצעתי לה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי אמר שכדי
לחיות צריך
לנשום?
מי אמר שכדי
לנשום צריך
לחיות?
למה אי אפשר
לחיות את הנשימה
ולנשום את
החיים?


רב חובל מוטס


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/10/02 23:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיטל סטינגר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה