אני לא רוצה למות בחורף.
בטח אנשים יבואו עטופים במעילים עד שלא רואים את הפנים בקושי
יוציאו את היד ללחוץ לך ומיד יחזירו אותה לכיס. החול שיכסה
אותי יהפוך לבוץ דביק שידבק לנעליים של כולם ,
וכשהכל ייגמר הם ינגבו את הרגליים על המדרכה שליד הקבר. בטח
יהיה לך קר מידי לישון על הרצפה הדמעות שלך יהיו קרות והפנים
אדומות, את תרעדי ולא תתנחמי מאף אחד כי זה חורף.

אולי באביב כשיזמינו אותך לליל הסדר אצל הסבא-סבתא תרשי לעצמך
לחייך, להרים את הראש. אולי תלכי ברחוב תיראי אותי בפנים של
מישהו אולי תטיילי בצפון ותראי אותי בנחלים הקפואים של הגולן
או שתיראי אותי בפריחה המשגעת הזו שנראית כאילו הצייר שפך את
כן הצבעים שלו על הרקע הירוק של הטבע .

בקיץ, בטח תשבי בחוף, על הדשא תבהי בים והשמש תסנוור אותך אולי
תיראי אותי בגלים שיתנפצו עם הרבה קצף כי  לעזאזל זה מה שהם
עושים. השמש תצרוב אותך וכמה צעירים לפני גיוס יציעו למרוח לך
קרם שיזוף ואת, במקום לצעוק עליהם תידחי אותם בשקט,
כי זה מין גיל כזה.

כשהסתיו יבוא, תיראי אותי בעלים המתים של העצים אולי ברוחות
שיעיפו אותם ואולי באפור הזה של השמיים.
אולי פשוט תישני.

וכשהחורף יבוא את תבכי עם השמיים עד האביב.