"אני נוסע לאיטי, ידי מונחת על משענת המושב שלצידי, חושב, אולי
אמשיך לכיוונך"
כך, בקולו הרגוע אמר לה
"מה אולי, אני כבר מתכוננת" ענתה עוד בטרם הצליח לסיים את
המשפט ובמוחה כבר "תכננה" את הערב שיבלו יחד. היא זכרה את
ההבטחה שהיה עליהם לממש.

צלצול קצרצר, שתי מילים והיא היתה בין זרועותיו החסונות אשר
עטפו אותה בחיבוק גדול.

תיקה רשרש וצלצל, היא הוציאה ממנו שקית קטנה
"זוכר? הבטחת שתלמד אותי לשחק בגולות"
חיוך רחב נסוך על פניו
"נלך לחורש שלנו" אמר, "ישנם שם משטחים נוחים למשחק"

סימנו קו התחלה
סימנו קו בו הונחו הגולות
והמשחק החל

"הוא קלע מצוין, הוא לבטח ינצח אותי" חשבה לעצמה עת ניסתה
לאחוז בצורה הנכונה את הגולה שהיתה מונחת בכף ידה
"אני לא זוכר במדויק את חוקי המשחק" אמר עת צלף לכיוון הגולות
שהיו מונחות במרחק סביר מהם
היא השליכה את הגולה בתורה
"יששש" צעקה ברוב שימחה כשכבר בקליעתה הראשונה הצליחה לפגוע
באחת משתי הגולות שהיו מונחות שם
שמחה וצוהלת זינקה עליו, חיבקה אותו, הצמידה את שפתיה לשפתיו
לנשיקה ארוכה
והוא, שמח בשמחתה, משיב לה בחיבוקו הגדול, בנשיקתו החמה
והנעימה

סיבוב אחד, סיבוב נוסף, ועוד אחד
ובין לבין ... חיבוק, נשיקה, חיוך ענק שהיה מרוח על פניה,
שלווה עטפה אותה


"יש הרקדה" אמרה, כשישבו על ספסל האבן, מסדירים את נשימתם לאחר
הטורניר המתיש
מלטפת את פניו, שערו, מתבוננת על הבעתו השלווה

"בא לי ולא בא לי ללכת, רוצה להיות אתך"
"נהיה יחד, נרקוד. אתה יודע, אני עוד זוכרת ריקוד אחד או
שניים" חייכה אליו

נכנסו לרכב ושמו גלגליהם לכיוון רחבת הריקודים
צלילי השירים גרמו לרגליה לנוע במהירות, היא אהבה את האווירה,
אף שאת מרבית הריקודים לא הכירה
הצטרפו אל מעגל הרוקדים
רקדו, זה לצד זה
ריקוד אחד, ריקוד שני. היא פרשה
מכירה את מילות השירים, לא את הריקוד
"אין תקשורת בין הרגליים לראש" אמרה במבוכה קלה, "אבל תרקוד
אתה"

נשאר בין הרוקדים
הצליחה להבחין בו בין העשרות הרבות שפקדו את הרחבה
הצליחה להבחין באור בעיניו, בחיוך שעל פניו, ברוגע שהציף את
נשמתו. גם שם, מרחוק, ראתה את אושרו. חייכה לעצמה, חשבה כמה
היא אוהבת לראות אותו כך בשלוותו, בהנאתו

"איך את רוצה לסיים את הערב?" שאל כשהשיל מעליו את חולצתו
הספוגה זעה ועטה במקומה אחת אחרת
"אני לא יודעת" ענתה, למרות שידעה בדיוק. "איך אתה רוצה?"
"רוצה להיות מחובר אליך, הכי קרוב"
חיבקה אותו בחוזקה, גופה נצמד לשלו, פיה מתחבר אל פיו

החורש שלהם חשוך לחלוטין
שמים נטולי ירח
שקט סביב, פרט למכוניות שמידי פעם עברו במקום והפרו אותו לרגע
העצים הגבוהים מסתירים את השמים ורק גומחות קטנות שנוצרו בין
הענפים שהיתמרו חשפו פיסות שמים שחורים שכוכבים קטנים ובהירים
נצצו בהם

שכבו עירומים
"אני מרגישה תחושת שיכרון" אמרה לו
"לא שיכרון של אחרי שתייה, שיכרון חושים אמיתי"

נשען ונשק לפניה, צווארה
ליטף ברוך את כתפיה, ביטנה

"רוצה להישאר כך, לילה שלם, ספונה בך, חיבוקך לי כשמיכה"

"אולי, אולי נגשים רצון זה ביום מין הימים" ענה לה בקול לוחש

חיבקה אותו, עיניה עצומות, ממאנת לתת לרגע להסתיים ...