עכשיו מה ההיגיון לאשר את החלק המסכם לפני שאושר גוף העבודה?
(יש עוד 3 חלקים שלא אושרו...)



פרנקל מדגיש את זה שהצורך במשמעות הוא ייחודי לאדם. הדרישה
למשמעות אם כן, חייבת לנבוע מהגדרת האדם - שורשיה נמצאים בהבדל
שבין האדם לחיה, בכך שאין אנו מצווים לפעולה ע"י אינסטינקטים
(או כל גורם מתנה אחר, לצורך העניין), אלא פועלים מתוך חירות.
אך כפי שהוכיח סארטר, החירות מותירה אותנו ללא הצדקה או בסיס
כלשהם למעשינו. לכן, ניתן להסיק, שכאשר נעדר הכוח הדוחף אותו,
האדם זקוק לתכלית משמעותית שתמשוך אותו. משהו שיעשה את הדברים
ראויים (חשובים או שווים) לעשותם.

זו כנראה חשיבות משמעות החיים, היא אם כן, הדבר היחיד המניע
אותנו לפעולה. לאור כך, מובנת הקביעה של פרנקל שהאדם תמיד
מכוון לחיפוש אחר משמעות. זהו מותר האדם מן הבהמה. אך האבסורד
בעניין, כפי שהראה סארטר, הוא שככל שהתפתחנו מחיות לבני אדם,
ככל שאנו מתנתקים מה"טבע" (טבע האדם, כלומר), אנו מאבדים כל
בסיס והצדקה למעשינו. האבסורד מתעצם בכך, שלמרות שהאדם מצדיק
ומבסס את מעשיו במשמעות שהוא מעניק להם, גם משמעות זו נעדרת
ביסוס והצדקה.

מכאן גם נובעת אחת המסקנות הבולטות של האקזיסטנציאליזם: כאשר
אין לדברים משמעות, אין אנו יודעים במה לבחור - וכאן נמצאת
ההתדרדרות לשרירותיות: אם אנו מכירים בכך שאין משמעות לדברים,
ומכירים בכך שרק משמעות יכולה להנחות אותנו לבחירה, אנו נותרים
במצב שבו אין אפשרות להעדיף דבר אחד על פני השני. לכן, כל
בחירה שנעשה תהיה לא רק סתמית אלא שרירותית, מכיוון שלא נוכל
לנמק אותה בתכלית כלשהי (כלומר, תכלית מנומקת בפני עצמה).  

החירות המוחלטת אינה רק נובעת מהקביעה שאין סיבה להעדיף דבר על
משנהו, זו אותה קביעה עצמה. רק כאשר יש שוויון מוחלט בין
האפשרויות אנו יכולים לבחור בחופשיות. הרי, אם לאפשרות מסוימת
יש בסיס והצדקה, אלו מגבילים את החופש שלנו משום שהם מביאים
אותנו להעדיף את האפשרות הספציפית הזו. הסיבה לעשות או לבחור
בעצם מגבילה אותנו בכך שהיא מכריחה אותנו לציית. הבנה זו לדעתי
עושה את היעדר הבסיס המוחלט של כל התכליות האפשריות הרבה יותר
נסבל, משום שהוא משרת את החירות.
   
יש לזכור שהלוגותרפיה כתורה פסיכולוגית, באה לסייע לבני האדם
לממש את הדרישה למשמעות ולהנחות אותם לקראת קיום בעל משמעות -
ובכך, כפי שהוכיחה התורה את יעילותה - לפתור גם בעיות
פסיכולוגיות אחרות, שהעיקריות בהן הן דיכאון, התמכרות,
ותוקפנות.

נראה שאנשים שמצאו משמעות לחייהם הם בריאים יותר- פיזית
ונפשית, מאושרים יותר, ואפילו בעלי כושר הישרדות גדול יותר.
מרגע שמצאת שהחיים ראויים לחיותם, הכל נהיה הרבה יותר טוב, כך
נדמה. זו יכולה להיות ביקורת חזקה מאוד כנגד התפיסה של סארטר,
השוללת מהאדם את המשמעות לחייו. תפיסה זו מביאה לתוצאות
הרסניות מבחינה נפשית לאדם עצמו (עם הדוגמה הקיצונית של
ההתאבדות). סארטר עצמו, ודאי יאמר בתשובה, שגם אם זה אינו מוצא
חיובי, זו האמת היחידה שבה אנו יכולים להיות בטוחים, וכל השאר
הנו הונאה עצמית. האותנטיות, אם כן, מושגת במחיר גבוה ביותר,
ונשאלת השאלה, האם זה באמת שווה את זה.

האדם ניצב כאן בין שתי אלטרנטיבות - אחת של משמעות ואחת של
אותנטיות. אך הבחירה איננה כה פשוטה. המשמעות שמדובר עליה, גם
אם היא מעניקה טעם לחיי האדם היא חסרת בסיס, ואינה עוברת את
גבולות תקופת חייו הספציפית של האדם הנתון. וגם אם סארטר רואה
באדם ישות המחויבת לשלמות, הנכשלת בהשגתה, האם הכישלון בהשגת
משמעות עליונה בהכרח נחות מהשגת משמעות פנימית?
ומה בדבר האותנטיות, הערך היחיד שנותר בתורתו של סארטר, למרות
הבעייתיות שבה?

האותנטיות, אף שהיא דורשת מחויבות לחיים חסרי משמעות,
שרירותיים וקפריזיים, היא הדבר הקרוב ביותר למשמעות עליונה
שאפשר להשיג. כי אם האמת הבסיסית והיחידה של חיי האדם היא שאין
אמת ואין ערכים, אזי ההכרה בכך והחיים לפי כך, מקבלים משמעות
שהיא כן מוצדקת, משום שהיא מבוססת על אמת.

אך הבחירה בעניין זה, יש לזכור, היא בידיו של האדם. כי מה
שמשתמע גם מהתורה של סארטר וגם מזו של פרנקל, הוא שהאדם עצמו
אחראי לגורלו.  
 
 
   09/09/02 - העבודה הזו נכתבה לפני יותר משנה ואני רואה בה
כאחד ההישגים המשמעותיים ביותר של חיי. היא תרמה רבות לצורה בה
אני תופס את העולם כיום. אני מקווה שנהניתם לקרוא אותה כפי
שאני נהניתי לכתוב אותה.
אשמח לביקורות, ויש המון מקום לביקורת, המון רעיונות שלא מוצו
והמון הסתעפויות שלא קיבלו מספיק תשומת לב.
העבודה הזו נכתבה בתקופה מאוד קשה בחיים שלי, תקופה בה אני
עצמי נאבקתי עם השאיפה שלי למצוא משמעות בחיי. הכתיבה עזרה לי
מאוד, להיכנס ולצאת מאותו משבר.

אני מאחל לכולכם שהמצוד, החיפוש אחר אותה משמעות, לעולם לא
ייפסק, כי אלו הם החיים.
אם העשרתי את עולמכם ולו במעט, באתי על שכרי.
-אמיר עצמון.





רשימה ביבליוגרפית:
  ברינקר, מ. (1992) ז'אן פול סארטר: דרכי החירות, (עמ'
56-67) הוצאת משרד הביטחון.
  גוטמן, ד. (1999) לוגותרפיה למטפל, (עמ' 46-50) הוצאת
דיונון, תל אביב.
  סיגד, ר.  (1975) אקזיסטנציאליזם (עמ' 215-271) הוצאת מוסד
ביאליק, ירושלים.
Frankl, V. (1978) The Unheard Cry For Meaning Touchstone
Publishing, NY NY.