את הכימיה שלנו, שנטפה בי עדיין בעיקר בתזוזה כאילו
רק עכשיו יצאת השארתי אצל אל מלוכסן עיניים שהשגיח
על הפירוק. חותם הדרכים נצרב בעורי בשדות המרעה
האחרונים, כאן אפילו העשב צהוב והמרחק
שגמעתי ממך מתפשט כמו אדוות במים
רק הגבהים עוד מסחררים אותי חדוות
אוויר צלול ומצומצם כמו מילים במיטה:
בוא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|