נקישה בדלת קטעה את מחשבתה ובטרם הספיקה לענות, נפתחה הדלת.
"שלום" נישא קולו בחלל.
"אני בחדר השינה, תיכנס".
הוא פנה לכיוון החדר והיא, עם חיוך רחב על פניה ובטרם הספיק
להוציא מילה נוספת מפיו, עטפה אותו בחיבוקה ולחשה באוזנו "הגיע
הזמן ש'תוכיח' לי מה אתה יודע".
שפתיה נצמדו ללחיו בנשיקה מצלצלת ועיניה זרחו.

היא פנתה ממנו, התרחקה ונטלה מהשידה חפץ, שלא היה ברור לו מה
הוא, בידה.
בזווית עינו יכול היה להבחין כי מדובר בחפץ מוארך ומעוגל, בעל
גוון כסוף, לא ארוך ולא קצר, לא עבה ולא דק.
היא אחזה בו, מחליקה עליו את אצבעותיה וחיוך ערמומי עולה על
פניה.
"עכשיו, עכשיו תוכל להראות לי כמה אתה 'שווה' " אמרה והתקרבה
אליו.

בעוד היא אוחזת בידה האחת בחפץ הלא ידוע, קרבה אליו והושיטה את
ידה השנייה (הפנויה) לכיוון המיטה. "הרגע הגדול הגיע, עכשיו
... עכשיו אדע את מלוא עוצמת תעוזתך" אמרה וחיוך בעיניה
ופניה.

היא הושיטה לעברו את החפץ המוזר והתיישבה על קצה המיטה, נרגשת
וחסרת סבלנות.

עיניו נצצו, חיוך שטף את פניו.
הוא ידע שלא יאכזב אותה. הוא יוכיח לה מי ה - גבר, גבר
שבגברים.




הוא נטל בידיו את המברג ובזריזות ובמיומנות רבה פנה אל פינת
החדר, אל המקום בו היתה המיטה בה בורג רופף איים לגרום
ל'קריסת' המיטה כולה.