ששת שצ / סבטו |
אני מגיש לך ענף זמורה
ואת מכה בי ברוח.
האם לא הגיעה העת לאזן
את רגשותינו
לתת דרור ליצר
לפרוח,
אנחנו כמו חורף במפגש עם אביב
למה לא נחנוט פרי אהבתנו.
מלא הדלי מדמעותיי
עת לשאוב המים
טרם יעלו על גדותיהם
זו העת לנטוע אהבה
לתת לעץ לצמוח,
הנה גם היונה הביאה
עלה של זית.
סבטו: שבט באכדית
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|