אני אוהב אותן בתולות, חתומות בקרום של תום, משתוקקות לשחרר
חלומותיהן. הן אוהבות אותי פרא, חסר חומות וביצורים, בוער
לשרוף חלומותיהן.

באתי. אני מדהים!
אני אוסף אותה במבטי לטבוע בתוכי, לובש הים לנשק את צווארה,
מנגן הרוח לספר לה על יופייה.
היא הולכת בשביליי, רואה מראות רוחי, נוגעת בנפשה בינות
אצבעותיי.

אני לוחש את שמה, היא שואלת: מה? אני אומר: הגיתי בך.
היא ארץ לא נודעת אוצרת מראות וטעמים, ריחות וצלילים ואני נוגע
בה לספר מתוכה את הקסם שהיא.
אני קורא בשמה, היא שואלת: מה? אני לוחש: אוהב אותך.

חיוך, נגיעה, נשיקה, רכות של עוצמה. עוד רגע ואבוא בשעריה,
אמשול במחוזותיה, אצית דמותי לנצח.

אני מחבק אותה בכנפיי לאסור גופה, לובש השחור לחדור לתמימותה,
מנגן האופל לספר לה על יופיי.

היא זועקת לשביליה, יראה מראות רוחי, מבקשת את נפשה בינות
אצבעותיי.
אני קורא בשמה, היא לוחשת: מה עשית? אני עונה:קול דמי תומתך,
צעקים אלי מן האדמה. ועתה, ארורה את מידיי.

סדין, אדום, נטישה, גסות של הלב. עוד רגע ואצא משעריה, ארוקן
מחוזותיה, אבער בה שחור לנצח.