תומר וינטרוב / במבט לאחור |
במבט לאחור,
לשניות הספורות בעיניו של סבי,
במבט העצוב, שמודע הוא לזקנתו
ומביט בעצב, ומנסה להעביר הלאה
את מורשתו,
אשר קיבל מאביו, ומתחילה שמחה
ברגע שמוקף הוא באנשים,
ונכנס לאקסטאזה רוחנית,
בדיוק כמו ילד,
אך כמה עצוב לי, לא אדע
כשסוגר אני את דלת ביתו
ומסתובב לעולם משלי,
רוצה אני ללמוד, על משפחתי
קצת יותר, רק שיוכל לשתף
אותי, קצת יותר בחייו.
איש גדול שגידל ילדים
נפלאים, מודה אני לך
סבי, על העולם המתוק
שנתת לי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|