חולמת אותך בלילות וחושבת אותך בימים.
רוקמת את חיינו יחד, רקמה עבה וסבוכה
של קווים, סימנים וצורות שזורים זה בזה
במין בלגן מאורגן.
צבעים וחוטים - חרוזים וקשרים אחוזים זה
בזה על גבי יריעת בד אינסופית.
כולם יחד יוצרים הרמוניה שתתברר רק
בסופו של דבר.
תמונת חיינו.
אני כבר מכירה אותך לגמרי, כל תנועה,
כל מילה, כל מבט, כל שתיקה.
מה משמח אותך, מה מעציב אותך,
מה מרגש אותך, ומה מרגיז אותך,
את מי אתה אוהב וכמה ואת מי לא.
מי שהיית, מי שאתה ומי שתהיה.
אני רואה אותנו יחד בכל מקום, בכל
הזדמנות, מתנסים, מתכנסים, מתכסים,
אוספים חוויות יפות וכואבות יחד.
אני מכורה לריח שלך ולקול נשימותיך
לצדי. אני מכירה כל שריר וגיד
בגופך ואת כל נימי נשמתך.
אני אתך, אתנו וגם אתה.
אבל...
איפה אתה? איך זה יכול להיות
שעדיין לא פגשתי בך ואתה כבר כל - כך
כל - כך מוכר?
מחפשת אותך בכל איש שעובר ברחוב
ויודעת שכשאראה אותך אדע. וגם אתה. |