הדר בר-אל / מגופם תבוא המנגינה. |
יגון נשקף
וצל פוסע.
ריסיה ישנים הופכים גשם דק,
דבר לא יעירם.
היא נזכרת כי מתוך גופם
הפעימות הופכות שפה,
אבנים נגולות מעל ליבה,
מוטלות בדרך שאין לה הופכין.
הקרב שלה נחרץ מראש
והיא רוחקת אותו בקצב שלה,
בפקיחת השמש שלו.
עיניה עצומות לדחות את המראה מעל פניה,
וזה שרצה להיות לה גדר
נשען על חלונו, לאה עד מאוד.
" אני אוהב אותך" הוא אומר לה,
וזאת אינה גדר הפרדה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|